פרשת "תולדות"
"הלעיטני נא מן האדום האדום הזה…על כן קרא שמו אדום" [כה-ל]
שם רע מתפשט מיד
לכאורה מה ביקש עשיו? "הלעיטני מן האדום האדום הזה", והתוצאה: "על כן קרא שמו אדום", וכי על מעשה פעוט כזה המביע דבר רע צריך לקרוא שם למקום?
מסביר הרב שלמה בלוך מתלמידי ה"חפץ חיים": מכאן אנחנו יכולים לראות הערה נפלאה, כי כדי להגיע, ל"שם טוב" זוכים רק על ידי השתדלות ומאמץ של שנים רבות ויגיעה רבה. כמו אברהם, שלא זכה לכך עד שהגיע לגיל תשעים ותשע שנים, וכן יעקב רק כשנלחם עם המלאך זכה לשם "ישראל".
'אך, שם רע מגיע תכף, ומיד מתפשט ואי אפשר לעוצרו'.
כמה אדם צריך להיות זהיר בדיבורו ובמעשיו, פעמים שעל ידי דיבור אחד יכול לגרום לעצמו נזק לדורות. דווקא ממעשה פעוט זה של עשיו נוכל ללמוד עד כמה אנו צריכים להישמר.
עוד ניתן לפרש, שלא היתה זו סתם התבטאות אקראית, מעשה זה של קניית נזיד עדשים תמורת בכורה, תמורת רוחניות, מעידה על מכלול התנהגותו של האדם. זו היתה שיטת החיים של עשיו, החלפת עולם חולף, בעולם עומד. התייחסות בבוז לכל דבר שריח קדושה נודף ממנו, והכל תמורת הנאה חולפת, כדי לזכות בנזיד עדשים, אשר לאחר שעה לא ישאר ממנה מאומה.
זו היתה מהותו של עשיו ועל זה סבב כל עולמו, ההרגשה כי: "הנני הולך למות" "ולמה זה לי בכורה". תן לי עכשיו ליהנות באופן מיידי "לנצל" עוד רגע של חיים גשמיים, עוד הנאה רגעית של חיי העולם הזה.
אומר החפץ חיים זצ"ל: אם נתבונן נראה שדווקא אצל האדם הצדיק יום המיתה מזכיר לו שצריך להזדרז ולחזור בתשובה ולהתרחק מתענוגות העולם הזה, ואילו אצל עשיו אותה הזכרת יום המיתה מביאה אותו להתפקרות, 'אכול ושתה היום כי מחר נמות' .
ואכן נזיד העדשים, התאווה, מעמידין בצורה ברורה את האדם – כמו עשיו. וזה דורש מאיתנו התבוננות איך אנו מתנהגים.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
