פרשת בהעלותך
'ותדבר מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח' (יב-א)
בפרשתינו אנו קוראים אודות דבריהם של מרים ואהרון במשה על אודות האישה הכושית אשר לקח, וסופו של הסיפור ידוע 'ויחר אף ה' בהם' יורד אלהם ה' בענן ומסביר להם על מהות ההבדל בין נבואתם לבין נבואתו של משה אחיהם. וברגע שמסתלק הענן וכבוד ה', פונה אהרון אל מרים ורואה שהינה מצורעת כשלג ונענשה בצרעת במשך שבעה ימים עונש חמור בכל קנה מידה בעוון לשון הרע.
ואומר רש"י ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו (את משה) כך נענשה, קל וחומר למספר בגנותו של חברו על אחת כמה וכמה.
הרב פינקוס בספרו עומד על הנקודה איך אפשר לשלוט בדיבורנו ולדבר דברים טובים על הזולת ולהשתמש בדיבור בצורה מושכלת שתטיב לו ולעולם כולו?
וביאור העניין כך הוא בכל יהודי יש בחינה, מעלה שנמצאת רק בו ובאותה בחינה הוא ממש 'אחד בדורו' יש אדם שמדקדק בתפילה, ויש בגמילות חסדים ויש בבין אדם לחבירו וכן הלאה. עניין מסויים שהוא חזק בו מאוד ביחס לאחרים.
לדוגמא: אדם שמקפיד מאוד שלא לדבר בשעת התפילה ובהסתכלות שלו מי שמדבר בשעת התפילה הוא … לא אדם חשוב כמוהו. אבל היהודי שלנו צריך לדעת שכנגד דקדוקו בתפילה והשקפת עולמו לגבי אותם אלו שמשוחחים בתפילה יכול להיות שאותו אדם שמדבר בשעת התפילה זהיר מאוד בעניין של 'בין אדם לחבירו' ואילו הזהיר בתפילה לא מדקדק בכך כל כך … ומה יחשוב עליו אותו אדם שלא נזהר בשיחה בטלה בשעת התפילה, ודאי שיבוז לו על כך שאין הוא מקפיד בכבוד חברו ואילו בתפילה הוא מתנועע מרוכז ודרוך כולו.
ולכן צריך לדעת שבכל אחד יש מעלות וחסרונות זה לעומת זה עשה ה', ברא אור וחושך, יום ולילה, טוב ורע, וממילא כשם שבך יש צדדים שמאירים יותר יש גם צדדים שמאירים פחות, וממילא גם בזה שעומד מולך נמצאים האור והחושך.
הקושי הגדול ביותר שיש לאדם הוא לראות במעלת חברו מכיוון 'שאדם קרוב אצל עצמו' את מעלותיו הוא רואה מה שאין כן את מעלות חברו 'קצת קשה לו לראות'. אדם שרואה את חבירו עובר עבירה מסויימת עומד ותמה היאך חברי מסוגל לעבור עבירה כזו, ותמיהה זו מביאה אותו למסקנה שחלילה חבירו רשע, ואם כן מותר לדבר עליו לשון הרע, אבל צריך לדעת מה שאצלך פשוט ומובן מאליו לא כל כך פשוט ומובן אצל חברך!
לפעמים אדם מקבל הארה בשעת התפילה ותפילת העמידה שלו מתארכת השליח ציבור כבר מתחיל חזרה מגיע לקדושה, וכל הקהל עונים לקדושה, ובאמצע התפילה הוא מתחיל לחשוב איך יכול להיות שהחזן סיים מהר כל כך את תפילת הלחש?
ובנוסף גם כל הקהל עונים לו לקדושה? מה בבית הכנסת הזה אף אחד לא מכוון ליבו בתפילה?.. אלא שהוא שוכח שאתמול הוא התפלל בדיוק כמו כולם במהירות ואולי אפילו סיים לפני כולם. והיום שיש לו התעוררות בתפילה הוא לא מסוגל להבין איך אחרים מתפללים מהר כל כך ולא מכוונים בתפילתם…
ובאמת זה נקודה שנמצאת בכל אחד מאיתנו שברגע שהוא נמצא בדרגה מסויימת הוא רוצה שכולם יהיו כמותו ומי שלא עומד בזה הוא מיד מתייחס אליו בשלילה.
ויסוד זה שקשה לאדם להבין ולהזדהות עם מישהו שנוהג אחרת ממנו אנו מוצאים בדברי חז"ל שכאשר יצאו רשב"י ובנו אלעזר מהמערה כעבור 12 שנה ראו אנשים שעוסקים בעניני העולם הזה, חרישה, זריעה ,קצירה, ואמר רשב"י לבנו היאך אלו עוזבים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה, רשב"י לא היה מסוגל להבין איך אנשים מתנהגים בשונה ממנו, וכל מקום שהיו נותנים בו את עיניהם מיד היה נשרף, עד שיצתה בת כל ואמרה 'להחריב עולמי יצאתם חזרו למערתכם', ושהו בה עוד 12 חודשים נוספים, ולמה דווקא 12 חודשים? אמר רשב"י משפט רשעים בגיהנם 12 חודשים וגם לי ולאלעזר בני מגיע עונש זה ומדוע? מפני שהסתכלנו על החיסרון שיש באלו שעובדים בשדותיהם ולא בחרנו להסתכל ולהתבונן במעלותיהם שזנים ומפרנסים את בני ביתם, וכן שרוצים להינצל מהבטלה שהיא אם כל חטאת וכו'. ולכן ישבו במערה עוד 12 חודשים. וכמובן שהדברים מבהילים לדבר באיש אלוקים כרשב"י ובנו. ובאמת בצאתם מהמערה כעבור 12 חודשים ראו אדם שרץ בערב שבת ובידו 2 אגודות הדסים שאלוהו מדוע 2 אגודות הדסים בידך? אמר להם אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור', שתיהן לכבוד שבת קודש.
ובאמת יש לשאול מה פשר שאלה זו? זה מה שמעסיק תנאים קדושי עליון כמה אגודות הדסים יש בידו של יהודי אחת או שתיים? אלא שרשב"י רצה להתבונן במעלתו של אותו יהודי כי בכול מעשה שיהודי עושה יש צד של זכות ומידה טובה, ושוב עמדה בפני רשב"י הבחירה האם להסתכל על החיסרון של אותו אדם שהרי אם הוא נושא בידו 2 אגודות הדסים מן הסתם הוא הגיע מהשדה, מיין, אסף, אגד, ועסק בענייני העולם הזה ועזב חיי עולם, אבל רשב"י העדיף להסתכל על מעלתו של אותו יהודי בשביל מה הוא הטריח את עצמו כל כך למיין ללקט ולאגוד? הכל עבור שבת קודש שהיא מעין עולם הבא. וממילא גם בידנו זכות הבחירה להסתכל על מעלת חברנו, ולא על מגרעותיו.
ונישא תפילה שתמיד ניראה רק במעלת חברנו ולא בחסרונם ובזה נזכה להינצל מעוון לשון הרע אמן כן יהיה רצון.
הרב אליהו מירילאשוילי הי"ו מלוד
