פרשת "נשא"
"איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל" [ה-יב]
ואל תביאני לידי נסיון
אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות [סוטה ג.]
הגמרא במסכת סוטא [ג.] מבארת שאדם העובר עבירה עושה זאת כיוון שנכנסה בו רוח שטות, אם כן נשאלת השאלה, מדוע הוא נענש על כך? הרי באותו זמן אין בו דעת, שוטה פטור מכל המצוות שבתורה.
בספר "שיחות מוסר" מבאר הרב, שעונשים את האדם על עצם זה שהניח לרוח שטות לחדור אל קרבו.
כל אדם שעובר עבירה אין הוא עובר אותה בפתע, בדרך כלל קדמה לכך מחשבה לא טהורה או גירוי היצר, וכיוון שהכניס את עצמו למצב של "שוטה" כבר נעשה כבול ואנוס בעבותות העבירה.
כן מצינו בגמ' [סוטה ז.] שכדי שהאשה תודה במעשיה אומרים לה בתי הרבה יין עושה הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים הרעים עושין. דהיינו: גורם הבעיה ביין, בילדות, בשכני, החטא הוא כבר התוצאה למה שאירע לפני כן, ולפיכך הזהירות וההתחזקות צריכים להיות לפני כן.
כתוב בגמרא [סוכה נב.] אמר רבי אסי: יצר הרע דומה בתחילה לחוט של בוכיה [עכביש] ולבסוף דומה כעבותות העגלה.
כאשר יצר הרע מביא נסיון לאדם הוא מביא אותו בשלבים, בדרגות נמוכות אט אט הוא מחליש וממעיט מעוצמת העבירה, לפעמים הוא עם נימוקים של היתר שהדבר לא נורא כל כך שהנסיבות מחייבות, מדובר באירוע חד פעמי, צדקותך גדולה לאין ערוך ואין זה נורא כל כך אם באופן חד פעמי תעבור על איסור של קל שבקלים, התביעה על האדם תהיה על שלא התגבר על היצר כאשר הוא היה כחוט השערה שכן אז היה אפשר במאמץ קל לגרשו, אפשר היה להתגבר עליו לאחר מכן אין הדבר קל כלל ועיקר.
זו הדרישה מאיתנו לא להכנס למצב של "אי אפשר" מצב שהחלצות ממנו תהיה כמעט בלתי אפשרית, התביעה כלפינו תהיה איך הגעת לכך! מדוע הבאת את עצמך למצב זה?! מדוע שיתפת פעולה עם היצר ונתת לו להוליכך בלי מעצורים, בלי מכשולים ואט אט גרר אותך שבי אחריו?
נבחן את הדברים בחיינו היומיומים: אדם הולך לאירוע, לשמחת בר מצווה למשל, והוא נשאר כמעט אחרון כדי להינות מהמטעמים המוגשים בסוף הארוחה, למחרת הוא כבר לא יכול לקום מוקדם לתפילה, ואם הוא רגיל להתפלל בנץ החמה הוא מתיר לעצמו להתפלל מאוחר ויתכן שאף לאחר זמן קריאת שמע ותפילה, והוא מנחם עצמו בטענה שהלך לשמח חתן בר מצווה.
אכן זו מצוה לשמח חתן בר מצווה או חתן כלה, אך אם הינך יודע שהדבר יגרום לביטול קריאת שמע בזמנה, או תפילה בזמנה או הפסד של תפילת ערבית באותו ערב, אל תצטדק ותחפש טעמים ונימוקים למצב שנקלעת אליו, אלא עליך לבדוק ולברר "איך אני לא מכניס עצמי למצב סכנה" עליך לעשות את כל השיקולים ולחפש פתרונות, איך תוכל גם להשתתף בשמחה ומאידך לא לאבד מצוות תפילה בזמנה.
על יוסף הצדיק נאמר "ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה" [בראשית לט-ו] ופירש רש"י: כיוון ואתה מסלסל בשערך?! אני מגרה בך את הדוב, מיד ותישא את עיניה אל יוסף ותאמר שיכבה עימי, העניין עם יוסף היה שהוא התחיל להתגנדר ולסלסל בשערו והחל להתלבש בקפידה, ועל זה נאמר: "ותתפשהו בבגדו"
יוסף הצדיק מסלסל בשערו דהיינו: אינו שומר על הרחקה, אזי מגרים בו את הדוב את אשת פוטיפר. יצר הרע נמשל לדוב, כדי להינצל ממנו יש לשמור מרחק! עיקר הנסיון הוא בסילסול, הגורם לדוב שיבוא
מצינו בנדרים [ט:] באותו נזיר יפה עיניים וטוב רואי שבא מן הדרום אל שמעון הצדיק אמר לו: בני, מה ראית להשחית את שערך זה הנאה? אמר רועה הייתי לאבא בעירי, הלכתי למלאות מים מן המעיין ונסתכלתי בבבואה שלי ופחז עלי יצרי וביקש לטורדני מן העולם, אמרתי לו רשע! למה אתה מתגאה בעולם שאינו שלך שהוא עתיד להיות רמה ותולעה העבודה שאגלחך לשמים! מיד נשקו רבי שמעון על ראשו ואמר לו ירבו כמוך שזה נזירות בישראל. ידע אותו נזיר ששורש הרע בשערו, שם עיקר יצרו שם עיקר נסיונו הגורם העיקרי המכניסו ומקרבו אל עדר רגלי העבירה ממנו צריך הרחקה: לנסות להתגבר זה כבר בחינה אחרת.
לכן אנו מבקשים בתפילה "ואל תביאנו לידי נסיון ולא לידי ביזיון". על כן עיקר מעשינו הוא למנוע מהיצר הרע להפסיק רצונו, עלינו להשקיע כוחות עילאיים לשמור על ה"גדר", ולא לקרב את עצמנו למצב של שטות, כי כאשר נכנסים לטווח הסכנה יש סיכוי להיפגע, יש אפשרות שמוקשים טמונים בדרך, מרחק סביר ממקום הסכנה יכול לגרום להצלתנו מן החטא.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
