פרשת שופטים
בפרשתנו מחזק משה רבנו את לב בני ישראל לקראת המלחמות הצפויות להם מול אויביהם: "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ, וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ, לֹא תִירָא מֵהֶם! כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ, הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". רש"י מסביר שהשימוש בלשון יחיד ל"סוס ורכב", אף שמדובר על סוסים ורכבי מלחמה רבים, נועד להדגיש את חולשת האויב: "בעינַי חשובים כולם כסוס אחד". כך כשנאמר "עם רב ממך" הכוונה – "בעיניך הוא רב, אבל בעֵינַי אינו רב".
אך האוּמנם דברי החיזוק האלה מפיגים את החששות והדאגות? הלוא בעיני בשר היהודי רואה מולו צבא מאיים, ובו לוחמים וכלי נשק רבים, ואיך ייתכן שלא יירא מהם? המענה לכך הוא: "כי ה' אלוקיך עמך!". אינך הולך להילחם לבדך, אלא בכוחו של הקב"ה, ובעבורו "חשובים כולם כסוס אחד". ומוסיפה התורה: "המעלך מארץ מצרים". לא נאמר "המוציאך", אלא "המעלך". יציאת מצרים איננה מעבר מנקודה לנקודה באותו מרחב, אלא התרוממות מעל 'מצרים', מכללות המציאות של מְצָרִים ומגבלות, וממילא כל אלה אינם נחשבים כלל.
אכן, יש צורך לצאת למלחמה, לאחוז בכלי נשק ולהשתמש בתכסיסי ריגול ובתחבולות אחרות, הכרוכות בסיכונים, ואולם עם זה יש לדעת שהעיקר ש"ה' אלוקיך עמך, המעלך מארץ מצרים", ועל כן "לא תירא מהם", כי הפחד והחרדה פוגעים ביכולת לנהל את המלחמה כראוי. ומוסיפה התורה: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה" – כאשר היציאה למערכה קרֵבה, עלולים להתגנב ספקות ללב הלוחמים, שמא אינם ראויים לסיוע האלוקי ומנין להם שהניצחון מובטח?
כאן התורה מצווה: "וְנִגַּשׁ הַכֹּהֵן וְדִבֶּר אֶל הָעָם, וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם, אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם". השימוש בביטוי "שמע ישראל" נועד להעביר מסר: "אפילו אין בכם זכות אלא קריאת שמע בלבד, כדאי אתם שיושיע אתכם" (רש"י כ,ג). 'שמע ישראל' היא הצהרת אמונה שכל יהודי נושא בגאון, והיא בוקעת ומתפרצת כשהוא שרוי במצבי סכנה. זכות זו עומדת לעם ישראל בכל מצב, גם אם מעמדו הרוחני רחוק מלהיות משביע רצון. זה כוחן של התפילין, הנושאות את פרשת שמע, להפיל אימה על האויב. שכן כאשר יהודי מפגין את האמונה בבורא העולם בגאון ובנחישות, הרי היא משפיעה אפילו על האויבים וגורמת להם לכבד את בני ישראל ולירא מהם. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
