פרשת תזריע
כל הפוסל במומו פוסל
"וטמא טמא יקרא" (יג-מה)
אומר השל"ה הקדוש רמז למה שאמרו כל הפוסל במומו פוסל, שהמצורע הוא הטמא וקורא לחבירו טמא…
אתה מוזמן למשפט ביום שלישי הקרוב!
ההודעה הקצרה שנתלתה על דלת ביתו של החלבן, הסעירה את רוחו, הוא היה איש ישר, שהתנהג תמיד בנאמנות ובמסירות, אף פעם לא רימה, שיקר או גנב. הוא גם לא שתה לשוכרה בשעות הבוקר, דבר האסור על פי החוק בכפר, הוא לא ידע למה מזמינים אותו למשפט. אבל האופה ידע, האופה היה רגיל לקנות חמאה וגבינה מהחלבן המקומי והשתמש בהם לאפיה, יום אחד עלה בו החשד שגושי החמאה שהחלבן מוכר לו שוקלים פחות מקילו, למרות שהחלבן מצהיר שכל גוש שוקל קילו בדיוק, לא פחות ולא יותר.
האופה החליט לבדוק את העניין, ובמשך תקופה הוא שקל בעקביות כל גוש של חמאה שקנה מהחלבן והוא אכן גילה שגושי החמאה שוקלים פחות מקילו, לפעמים 900 גרם לפעמים 950 גרם ופעם אחת אפילו 800 גרם, האופה היה נזעם, 'מרמים אותי' הוא אמר לאשתו בכעס, 'אני לא אשתוק על זה', הוא ניגש אל השופט המקומי והתלונן על מעשיו של החלבן, חייבים להעמיד אותו לדין, אמר האופה, אי אפשר לאפשר לו לרמות את כל תושבי הכפר אנשים סומכים עליו. עוד באותו היום תלה השליח של בית המשפט המקומי הזמנה לדין על פתח ביתו של החלבן.
החלבן הגיע לבית המשפט רועד ונפחד, הוא מעולם לא ראה את בית המשפט ומעולם לא דיבר עם השופט שהטיל אימה על כל תושבי הכפר. אני מניח שיש לך משקל מדויק במחלבה? פתח השופט את הדיון, לא, כבודו, אמר החלבן, אין לי משק. אז איך בדיוק אתה שוקל את החמאה שאתה מוכר לאופה? האם אתה סתם כך מחליט שזה קילו?! הרעים השופט. חס וחלילה, אדוני השופט, אני איש ישר לעולם לא עלה על דעתי לעשות דבר כזה, פשוט מאוד, בניתי לעצמי מין משקל מאזניים, כאלו שאתה צריך לשים משקולת בצד אחד כדי שתאזן את החמאה שבצד השני. השופט הנהן בראשו בהבנה, והחלבן המשיך- בכל יום כשאני בא לשקול את החמאה עבור האופה אני מניח בצד השני של המשקולת כיכר לחם של קילו שאותה אני קונה בבוקר מהאופה, וכך אני יודע כמה חמאה עלי לתת לו כדי שיצא קילו בדיוק. השופט חזר על דבריו של החלבן: אתה בעצם אומר לנו שכמות החמאה שאתה נותן שווה למשקל הכיכר שהאופה נותן לך. בדיוק כבודו אמר החלבן, ופני האופה חפו.
ככה זה בחיים, אנחנו מקבלים את מה שאנו נותנים, ועד דבר , והוא מתקשר לענייננו, לפני שאנו נגשים להוכיח אחרים, בטרם שאנו שופטים את כל החסרונות שמסביבנו, הבה ונעשה בדק בית פנימי האם אין אנו לוקים באותם החסרונות שאנו מייחסים לאחרים. שומע אדם דרשה מרשימה וחודרת לבבות על הנזק העצום של רכילות ולשון הרע, ועל הצורך בהתעוררות ובשינוי הדרך, ומה תגובתו? כן הוא אומר, הם באמת צריכים לשנות את דרכם.
יושב יהודי ומעיין בספר מוסר על גזל ועל ענפיו המרובים ואין הוא זקוק להמחשות ולהדגמות, הוא יודע בעצמו מיד שפלוני הוא העובר על האיסור בצורה זו, ופלוני בצורה האחרת ולכל סעיף של האיסור יש לו מיד דוגמא חיה ומוחשית של מישהו שהוא מכיר אישית העובר בדיוק עברה זו, ומהרהר לעצמו, כמה חבל שהם אינם פה איתי לראות עד מה חמור מה שהם עושים, ועד כמה עליהם להזדרז ולחזור בתשובה…
האם לא חשבת שאולי הכוונה היא אליך? כן, כן אליך ממש! הסיבה שהוא מחפש פגמים אצל אחרים, נובעת מתוך רצונו לטהר את עצמו ולהסיח את הדעת ממומיו, או לפחות כדי להצביע על העובדה שכביכול כולם כמותו.
יזכנו ה' יתברך לראות את מה שעלינו לתקן בעצמנו ולראות הטוב של זולתנו, וכך נוכל להיות טובים יותר מתוך עבודת ה' בשמחה וטוב לבב. שבת שלום ומבורך.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
