פרשת בלק
בפרשתינו נאמר "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" וכתוב על כך במדרש שזה מוסב על התקופה שבין צדקיהו המלך עד למלך המשיח, שבזמן צדקיהו המלך התחיל החורבן והגלות ואפילו אחרי שבעים שנה בזמן הבית השני היה עדיין את עניין הגלות מכיוון שבבית השני לא היה את מה שהיה בבית ראשון וכמו שכתוב בגמ' מסכת יומא (כא:) 'חמשה דברים חסרו בבית שני' אז יוצא שזה לא היה גאולה שלמה.
ועל כך מסביר הרבי מליובאוויטש על התקופה הזו שמצדקיהו המלך ועד המלך המשיח נאמר 'כרע שכב' וכמו שכותב האדמו"ר הצמח צדק זי"ע שיש המפרשים את המושג 'שכב' מלשון: וישכב- וירדם, על משכבי בלילות, ולא ימות ונפל למשכב – מושג שמבטא את עניין הגלות, אבל אדם יכול לבוא ולומר שהגלות היא לא רק לגבי הגוף שלנו, הגוף הגשמי כי אם גם לגבי הנשמה ח"ו וענייני תורה ומצוות שהם קשורים בנשמה, ועל כך נאמר באותו פסוק שגם המצב של 'כרע ושכב' זה לא מצב של שכיבת אין אונים, כי אם מצב של הגבלה עצמית כמו אחד שמגביל ומצמצם ממדי עצמו ופה הרי מדובר על 'כארי וכלביא' וארי הוא בעל תקיפות ולביא במידה יתירה מזה וכמו שנאמר בזהר על לביא:'בתקיפא יתיר', זאת אומרת שאפילו בזמן של 'כרע שכב' אין פירוש הדבר ח"ו שיד אומות העולם שולטת על בני ישראל, בני ישראל הם תמיד כארי וכלביא ורק מי יקימנו. בדומה ל – 'מי גילה לבני רז זה' שהוא קשור ב'מי ייתן והיה לבבם זה להם ליראה אותי' שהוא מוסב על הקב"ה וגם כאן הפירוש מי הוא על הקב"ה שהוא יקימנו והוא יוציאנו מהגלות וכמו שדוד המלך כותב בתהילים (יד-ז) 'מי יתן מציון ישועת ישראל', ועד למועד הזה של 'מי יקימנו' אין שליטה על בני ישראל אמיתית שכן על ארי ולביא אין אפשרות שליטה וכפסק השלחן ערוך (חושן משפט שפ"ט,ח ) שעל ארי ולביא אין לשום אדם שליטה עד שקיימת השאלה אם אפשר לתרבתם ע"י הרגל, לכל עצם הגלות אין בכלל מקום לפי ההיגיון ורק בגלל ש'אנוס על פי הדיבור' הגיע הארי והלביא למצב כזה של 'כרע שכב'.
ומובן מאליו כי לגבי התורה והמצוות שמקורם: 'וידבר אלוקים את כל הדברים האלה', אין כל קשר לגלות בכלל, אבל מכיוון שאנחנו נמצאים בגלות כבר הרבה זמן וכבר התרגלנו לגלות ו' אותותינו לא ראינו' למרות שניסים מתקיימים גם עכשיו אלא שלא ראינו' 'אין בעל הנס מכיר בניסו' – ובגלל חושף הגלות עלול אדם לטעות ולחשוב שעולם כמנהגו נוהג, 'עולם' מלשון העלם והסתר וכאילו העולם שולט על הארי והלביא, לפיכך מראים מלמעלה מפעם לפעם ניסים גלויים גם בזמן הגלות, והרבי נותן לכך דוגמא: כמו הנס של י"ב ו-י"ג תמוז – שאדמו"ר הריי"ץ לקחו אותו לבית האסורים אך ורק בגלל שהפיץ יהדות ועינו אותו שם ואף גזרו עליו פסק דין של הפך החיים רח"ל והקב"ה עזר ובתאריך הזה הוא יצא לחופש, מן המיצר אל המרחב, והם מזכירים לנו שגם בזמן הגלות אין עוד מלבדו.
וזה הכוונה במאמר רז"ל, 'בתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במידת הדין ראה שאין העולם מתקיים שיתף בו מידת רחמים ועל כך כותב האדמו"ר הזקן בשער היחוד והאמונה בספר התניא (פרק ה') שהכוונה היא לגילוי אלוקות ע"י צדיקים ואותות ומופתים שבתורה, והמופתים פורצים את ההגבלות והמדידות של העולם עד שנראה בעיני בשר שיש מהנהיג לבירה זו. ועם הזכירה של הדבר הזה מגיעה הידיעה שבני ישראל הינם תמיד כארי וכלביא ובכל הקשור לנשמה ולתורה ומצוות הם אינם נתונים בגלות.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלמה בבניין בית המקדש ובהתגלות המלך המשיח במהרה בימינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
