פרשת 'במדבר'
"איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל"
בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו כ"ב רבבות של מלאכים וכו' והיו כולם עשויים דגלים דגלים שנאמר: "גדול מרבבה" (שיר השירים ה). כיון שראו אותן ישראל שהם עשויים דגלים דגלים אמרו הלואי שכך אנו נעשים דגלים כמותן וכו'.
וכן הוא אומר: נרננה בישועתך ובשם אלוקינו נדגול (תהילים כ). אמר להם הקב"ה מה נתאוויתם להיות דגלים, חייכם שאני ממלא משאלותיכם: 'ימלא ה' כל משאלותיך', מיד הודיעם הקב"ה אותם לישראל ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו (מדרש רבה).
בעקבות דברי המדרש בענין הדגלים אומר בעל 'האור יהל': הבדל יסודי בין המלאכים לבין בני האדם, בעוד שבקרב המלאכים אין לא שנאה לא הנאה ולא תחרות ומסיבה זו כולם אהובים, כולם ברורים, כולם גיבורים וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים באהבה רשות זה לזה'.
אצל האדם שיסודו מעפר ומונהג על פי מידותיו ותכונותיו – התאחדותו עם שאר בני אנוש דבר קשה יותר הוא, ואכן מדבר זה פחד משה, כמו שמובא במדרש: שבשעה שאמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים כמו שנתאוו, התחיל משה מיצר, אמר עכשיו עתידה המחלוקת להינתן בן השבטים.
כאשר אחד ממלאכי מעלה רואה מעלה אצל חבירו אינו מתקנא בו, אלא אדרבא מרומם אותו עליו, וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים זה מזה ונותנים רשות זה לזה.
קטע תפילה זה המוכר לכולנו מתפילת שחרית מקבל מעתה משמעות מיוחדת – זוהי אחדות שלמה ואמיתית וזהו 'דגול מרבבה', כיון שראו ישראל איכותה של האחדות הזו מיד נתאוו גם הם לדגלים –להיות כמלאכי השרת.
מיד אמר הקב"ה למשה, עשה אותם דגלים כמו שנתאוו וכו'. על פי מה שנתבאר כאן, נמצא שבשעה ההיא הגיעו ישראל למעלה הגבוהה ביותר של: 'וליבי חלל בקרבי', מכיון שבערה בם אש קודש – התשוקה להיות כמלאכי השרת – נסתלק מהם כל שמץ של פירוד לבבות, וכל מידותיהם היו מופנות אך ורק לרומם את מי שראו בו מעלה יתרה, יהודה בראש – אם כי ראובן הבכור ואינו מתקנא בו. יששכר וזבולון אצל יהודה וכו' וכן כולם ללא שנאה קנאה ותחרות.
כיון שכך נתקיים בהם ימלא ה' כל משאלותיך – נסתייעו מן השמיים להיות חונים כמו שנתאוו, לפי 'שהבא ליטהר מסייעין אותו' 'איש על דגלו באותות' שכל אחד הצטיין במעלתו. זה בתורתו וזה ביראתו וזה במידת החסד שלו כמו שנאמר: 'האמת והשלום אהבו'.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
