פרשת וישלח
י"ט בכסלו – חג הגאולה
סיפור מאסרו וגאולתו של רבי שניאור זלמן מליאדי זיע"א בעל התניא והשולחן ערוך הוא אחד האירועים החשובים והמרכזיים בתולדות חסידות חב"ד. י"ט בכסלו, היום שבו יצא מהמאסר לחירות נקרא בפי החסידים "חג הגאולה". היום הזה מסמל את הניצחון של הפצת תורת החסידות ואת המשך התפשטותה בעולם. אדמו"ר הזקן היה תלמידו של המגיד רבי דובער ממזריטש שהיה תלמידו של רבי ישראל הבעל שם טוב. לאחר הסתלקות המגיד החל האדמו"ר הזקן להפיץ את תורת החסידות ברוסיה ובסביבותיה. הוא חיבר את ספר התניא, שבו הסביר כיצד כל יהודי יכול לעבוד את ה' מתוך הבנה, אהבה ויראה.
באותם הימים היו אנשים שהתנגדו להפצת תורת החסידות. הם טענו שהדרך החדשה עלולה לפגוע בסדרי הלימוד והעבודה הרוחנית שהיו מקובלים עד אז. בעקבות ההתנגדות הזו הוגשו לשלטונות הרוסיים הלשנות נגד אדמו"ר הזקן. המתנגדים הציגו את פעילותו באור שלילי וחתרני, והשלטונות החליטו לעצור ולחקור אותו. ביום כ"ד בתשרי תקנ"ט, נאסר האדמו"ר הזקן ונלקח בעגלה מיוחדת לכיוון פטרבורג, עיר הבירה של רוסיה באותה התקופה. הוא הוחזק במבצר הפטרופבלי – מקום שבו נחקרו ונכלאו אנשים שנחשדו בעבירות נגד השלטון.
המאסר לא היה רק עניין אישי, הוא העמיד בסכנה את המשך הפצת תורת החסידות ורבים מהחסידים דאגו לעתידו של רבם הגדול. אולם אדמו"ר הזקן נשאר איתן באמונתו בה' ובשליחותו הגדולה. במהלך המאסר נחקר האדמו"ר הזקן על ידי אנשי השלטון. הם רצו להבין את מטרותיו, את הנהגתו ואת הקשרים שלו עם יהודים מחוץ לרוסיה. האדמו"ר הזקן לא נבהל ממעמדם של החוקרים ולא ניסה להתחנף אליהם אלא הוא השיב לשאלותיהם בחכמה והסביר את דרכו ואת מטרת פעילותו. גם בחדרו בבית הכלא המשיך לעסוק ולהגות בתורה. בהמשך התברר לחוקרים שאין במעשיו שום קשר ל"סכנה" שתוארה בהלשנות שהוגשו נגדו.
אולם בחסידות מוסבר שהיה למאסר גם עניין רוחני עמוק יותר. הפצת תורת החסידות עוררה קטרוג בעולמות העליונים, מפאת גילוי סודות התורה. המאסר היה חלק מתהליך שהוביל לגילוי גדול יותר של תורת החסידות בעולם. במהלך ימי מאסרו זכה האדמו"ר הזקן לביקור של רבותיו, הבעל שם טוב והמגיד ממזריטש שהגיעו לבקרו מהעולם העליון. הוא שאל אותם האם עליו להפסיק להפיץ את תורת החסידות לאחר שייצא לחירות. תשובתם הייתה שעליו להמשיך ואף להוסיף בהפצתה, והגאולה תהיה סימן לכך שהדרך שלו נכונה ושעליו להרחיב את פעולתו.
לאחר חמישים ושלושה ימי מאסר, ביום י"ט בכסלו תקנ"ט, הגיעה הבשורה המשמחת: השלטונות החליטו לשחרר את אדמו"ר הזקן. באותה שעה הוא עסק באמירת תהילים והגיע לפסוק: "פדה בשלום נפשי". הפסוק הזה נעשה קשור במיוחד ליום הגאולה מפני שהוא מבטא את ההצלה ואת היציאה לחירות בשלום. הבשורה התקבלה בשמחה עצומה בקרב החסידים, הם ראו בשחרור לא רק הצלה של רבם הגדול אלא ניצחון של תורת החסידות כולה. מכאן ואילך קיבל יום י"ט בכסלו משמעות מיוחדת והוא נקבע לדורות כיום חג הגאולה וראש השנה לחסידות.
לאחר שחרורו המשיך אדמו"ר הזקן להפיץ את תורת החסידות ביתר שאת. תורתו, ובמיוחד ספר התניא, נעשתה יסוד מרכזי בחסידות חב"ד וסייעה ליהודים רבים להבין כיצד לעבוד את ה' באמצעות השכל, הרגש והמעשה. החסידים קיבלו את יום י"ט בכסלו כהזדמנות להתחזק בלימוד ובהפצת החסידות. מאז נהגו להתאסף ביום הזה, לספר על הנס וללמוד מתורתו של אדמו"ר הזקן. היום אינו רק זיכרון לאירוע שקרה בעבר, אלא תזכורת לכך שתורת החסידות צריכה להוסיף אור בחיי היום יום. היא מלמדת להתבונן במשמעות המצוות, להתפלל בכוונה, לגלות אהבה לכל יהודי ולחפש את הטוב שבכל יהודי. כל יהודי יכול לקחת מהיום הזה החלטה קטנה וטובה ולהוסיף מעט בלימוד התורה ובאהבת הזולת בכל יום מחדש.
המסר של י"ט בכסלו הוא שגם כאשר יש קשיים ומכשולים, אין לוותר על השליחות הרוחנית. אדמו"ר הזקן מסר את נפשו כדי שתורת החסידות תגיע לכל יהודי ותעזור לו להכיר את ה' ולהתקרב אליו. חג הגאולה מזכיר לנו שעלינו להוסיף בלימוד התורה, בקיום המצוות, באהבת ישראל ובהפצת המעיינות, עד שהעולם כולו יהיה מוכן לגאולה השלמה.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
ר' סימון יוסף ג'אנאשוילי – לוד
