דברי תורה לחג הסוכות והושענה רבה
חג סוכות שמח ומועדים לשמחה מוריי ורבותיי וגולשים נכבדים,
מנהג זה של הושענה רבה הוא זכר למקדש, שבשבעת ימי החג היו הכהנים מקיפים את המזבח בהלל ושמחה פעם אחת בכל יום ושבע פעמים ביום הוש"ר, שהיה נקרא אז יום חיבוט ערבה.מצוות ערבה כיצד? היו יורדים מירושלים למוצא ושם מלקטים מורביות של ערבה ובאים וזוקפים אותם בצידי המזבח וראשיהים כפופים על גבי המזבח (וכן אם תקחו את גימטר' 4 המינים אתרוג(610), לולב(68), הדס(69), ו-ערבה(277), תקבלו 1024 וכן אורך המזבח ורוחבו היו 1024=32X32(אמות) ,(יומא טז.),
וזה לסימן שכל מי שקיים מצוות 4 המינים, המזבח מכפר עליו.
היו תוקעים ומריעים ותוקעים ובכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים אנה ה' הושיעה נא, אנה ה' הצליחה נא (רבי יהודה אומר אני והוא הושיעה נא להזכיר שיום זה יום ה51 גי' נא יום החותם) ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים ובשעת פטירתן (פרידתם מן המזבח) היו אומרים יופי לך מזבח ב"פ. כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת, אלא שהיו מלקטים מערב ומניין אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו.
כתב הרוקח:ולמה ערבה בהש"ר? לפי שהערבה גדלה על המים ואז נידונים על המים.
וכמאמר: הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת צו דף לא עמוד ב
ביומא שביעאה דחג הוא סיומא דדינא דעלמא ופתקין נפקין מבי מלכא, וגבורן מתערי ומסתיימן בהאי יומא וערבי נחל (תליין) בהו ובעינן לאתערא גבורן למיא ולסחרא ז' זמנין לרוואה להאי מזבח ממיא דיצחק בגין דאתמליא מיא האי בירא דיצחק, וכד הוא אתמליא כל עלמא אתברכא במיא, ובהאי יומא גבורות בעינן למייא ולסיימא לון לבתר, דהא
בהאי יומא מסתיימי דינא, ובגין כך בעינן לבטשא לון בארעא ולסיימא לון דלא משתכחו דהאי יומא אתערותא וסיומא הוא ועל דא אתערותא וסיומא הוא דעבדינן בערבי נחל, אמר ר' חייא ודאי הכי הוא ושפיר,…
א"כ לזכר הקפות האלו שהיו במקדש בחג אנו מקיפים את ספרי התורה שעל בימת בהכ"נ. שאין לנו שיור אלא רק זו התורה והיא לנו כמזבח כפרה. ואומרים דברי רצון לפני הקב"ה שיברך עלינו את השנה בגשמי ברכה בטללי ברכה תברך אדמה ובמי תהום שיעלו להשקות את האדמה וכמאמר: תלמוד בבלי מסכת תענית דף ב עמוד א
אמר רבי יוחנן: שלשה מפתחות בידו של הקדוש ברוך הוא שלא נמסרו ביד שליח, ואלו הן: מפתח של גשמים, מפתח של חיה, ומפתח של תחיית המתים. מפתח של גשמים – דכתיב +דברים כ"ח+ יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך בעתו. ועל כך אנו מתפללים ביום הש"ר.
כמו כן בר"ה כל באי עולם עוברים לפני הקב"ה, צדיקים גמורים נכתבים ונחתמין לאלתר לחיים בינוניים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים ונחתמים בו.
גמר החיתום (מסירת הפתקים,פתקא טבא) הוא בהש"ר ונמשך עד השכמת הבוקר של יום שמיני עצרת .וכמאמר הזהר הנ"ל…
לכן מרבים בתפילה ובתחנונים ביום זה שהוא שביעי סוכות ומתעוררים לתשובה ומעוררים רחמים חדשים לפני הקב"ה, א"כ יום הש"ר הוא בבחינת חותם בתוך חותם.
ביום שמיני עצרת נעצרים כל ישראל פני ה' ואומרים לפניו:קשה עלינו פרידתינו ממצוותיך אפילו נגמרו מצוות סוכה ולולב וקרבנות החג וניסוך נמים הרי אנו נעצריםלפניך ושמחים בך. ואז באים שליחי מעלה ומוצאים את כל ישראל שמחים לפני המקום שמחת אהבה ואפילו היו ביניהם נידונים לרעה אין הרעה פוגעת בהם, שכן שינו מעשיהם אוהביו שלהקב"ה ושמחים בו ובכל מצוותיו.
לאחר יום הכיפורים הננו חגים את חג הסוכות שנאמר ושמחת בחגיך והיית אך שמח,
הפסוק המאפיין את יום הושענה רבה הוא תהלים פרק טז
(יא) תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח:
פירוש הפסוק שלאחר יום הכיפורים לאחר היום הקדוש אנו יוצאים ברתת ובזיעה מיום הדין והמשפט אל ימי השמחה, אך בשביל לשמוח אנו צריכים לדעת שזכינו אכן בדין ויצא משפטינו לאורה לחיים, ומה שמוכיח זאת הוא שאנו ממשיכים לחיות ולבצע את "שובע שמחות" ואל תקרי שובע אלא "שבע" היינו שבע מצוות החג (סוכות) שאנו מחויבים בהם והם:
א.מצות ישיבה בסוכה , (שזו מצווה אחת מג' מצות שאדם מקיים בכל גופו רמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, ב. מצוות ישוב ומהלך בארץ ישראל, ג. מצות הטבילה שאפילו שערה קטנה שלא נכנסה למים לא עלתה הטבילה ביד הטובל).
ב.מצוות 4 המינים ביחד 5 ,
ג.מצות ושמחתם (קרבן שמחה), קרבן חגיגה (וחגתם),
אלו שבע מצוות שאנו מקיימים ובזה אנו מוכיחים שיצאנו זכאים במשפט,
וכן את פניך שאנו עולים לרגל לראות את פני ה' ככתוב פרשת ראה
(טז) שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת וְלֹא יֵרָאֶה אֶת פְּנֵי יְקֹוָק רֵיקָם:ועוד מובא:
מלכים א פרק ט
(כה) וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיקֹוָק וְהַקְטֵיר אִתּוֹ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת:
וכן מובא בדברי הימים ב פרק ח
יג) וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמּוֹעֲדוֹת שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת וּבְחַג הַסֻּכּוֹת:
"נעימות במינך נצח" כשאנו מחזיקים את הלולב ביד ימין אנו יוצאים כאילו מנצחים במשפט כלומר מה שמוכיח שזכינו בדין זהו הלולב, ו"נצח" מלשון נצחון, כמו שנהג חכם רפאל להמשיל שבזמן מלחמה כאשר באים לכבוש שטח כלשהוא, אזי תוקעים הדגל ביד ימין להראות שהשטח הזה שייך לנו וזהו הנמשל שאנו מחזיקים ומנענעים את הלולב ביד ימין אנו מראים בכך שניצחנו את הס"מ ויצא משפטינו לאורה כפי השיר המפורסם של חסידות חב"ד (דידן נצח), לכן הלולב בג' 68 כמניין חיים שיצאנו מהמשפט עם חיים והלולב מסמן את המשך חיותינו בקיום מצוות ניענוע הלולב .
ועל כך מובא בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כז – ולקחתם ד"ה [ב] תודיעני אורח
ד"א שובע שמחות את פניך, אילו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה, א"ר אבין לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין הי דין הוא נציחייה, אלא מה דינסב בימין ידעין דהוא נציחא. כך לפי שישראל ושרי אומות העולם ניכנסין ומקטרגין לפני הקב"ה בראש השנה, ולית אנן ידעין היילין אינון ניצוחייה, אלא ממה שישר' יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעין דישר' אינון ניצוחייה. לפיכך משה מזהיר את ישר' /ישראל/ ואו' /ואומר/ להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג: מ).
*נאחל לכל בית ישראל פתקא וחתימה טבא ונתפלל לפני בורא עולם שיקוים בנו הפסוק כפשוטו וכמדרשו : תּוֹדִיעֵנִי אֹרַח חַיִּים שֹׂבַע שְׂמָחוֹת אֶת פָּנֶיךָ נְעִמוֹת בִּימִינְךָ נֶצַח: אכי"ר.
מאת הרב שמעון בן יצחק רבה של בית הכנסת "אוהל יצחק" בקרית אתא
