פרשת שמות
חומש שמות ספר הגאולה
ב"ה מתחילים חומש שמות ובו ניקרא על גלות מצרים, השעבוד הקשה, ובסוף הגאולה המופלאה באותות ובמופתים ביד חזקה ובזרוע נטויה.
על הפסוק "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (א-ח) אומר הכלי יקר שאם פרעה מלך מצרים היה מקדיש מחשבה על מה שעבר על יוסף, היה מהרה מגלה שיש מהלך אלוקי בכל ההתנהלות סביב המלכתו למלך במצרים. ואין שום כוח בעולם שיכול לעצור או לשנות את מה שנגזר ולא רק שהמהלך ייצא לפועל, אלא מי שינסה לעצור או להפריע הוא עצמו יהיה שותף שהמהלך יתבצע.
בתחילת הפרשה מקבל פרעה מידע מאצטגנניו שעתיד מושיען של ישראל להיוולד. פרעה מיד גוזר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וכל הבת תחיון. ומושיען של ישראל לא רק שנולד, אלא מי שגידלו הוא בעצמו שכל כך חשש מלידתו, והיכן גידלו? בביתו ובארמונו…
הגמרא בשבת (קיט.) מספרת על יהודי בשם יוסף שקרוי יוסף מוקיר שבת, שהיה גר בשכנות לגוי עשיר מאוד. והנה לילה אחד חולם השכן הגוי, ששכנו שנוי נפשו יורש את כל רכושו. בבוקר קם הגוי עם לחץ דם גבוה, מזיע וליבו דופק בקצב מואץ, ומיד רץ ל'רואה הכוכבים' האישי שלו, רואה אותו רואה הכוכבים וניבהל, שואל אותו מה עובר עליך? שב, שתה משהו קר, אומר לו העשיר, לא רוצה לשבת ולא רוצה לשתות, חלמתי בלילה חלום ואני בחרדה ועומד להשתגע. מה החלום? שואל אותו רואה הכוכבים, חלמתי, אומר לו העשיר שהשכן היהודי יורש את כל עושרי, מה עושים? אומר לו רואה הכוכבים אני חושב שהחלום אמיתי לגמרי. כעת שמע בקולי תמכור את כל הרכוש שלך, ותקנה יהלום יקר ותשמור עליו מכל משמר, וכך לא יפול רכושך בידי היהודי. שמע העשיר ומכר את כל רכושו ורכש יהלום יקר מאוד ותפר אותו בתוך כובעו, ובאחד הפעמים כשהוצרך לעבור מעל גשר החלה פתאום לנשב רוח חזקה והעיפה כובעו למים, הגיע דג גדול אומרים חז"ל ובלע את הכובע יחד עם היהלום היקר. יוסף מוקיר שבת שהיה מכבד מאוד את השבת, קנה לכבוד שבת את הדג הגדול וכשפתח אותו גילה את היהלום הנדיר וירש יוסף מוקיר שבת את כל רכושו של הגוי העשיר כפי שחלם.
שואל 'העץ יוסף' מדוע היו צריכים חז"ל את כל האריכות הזאת? הקב"ה רוצה להעשיר את יוסף מוקיר שבת, בזכות שכיבד את השבת, אז תביא לו ישירות יהלום יקר, מדוע צריך את כל הסיפור עם הגוי העשיר? אלה מתרץ העץ יוסף רצו חז"ל ללמד אותנו מוסר השכל, כמה שניסה והשתדל הגוי שהרכוש לא יפול בידיו של יוסף מוקיר שבת, מאומה לא עזר לו, הוא בעצמו הגיש על מגש את כל רכושו ליוסף מוקיר שבת.
"ותיראן המיילדות את האלוקים ולא עשו כאשר דיבר אליהן מלך מצרים ותחיין את הילדים" (א-יז) התורה מדגישה ומשבחת את היראת שמים שהיה למיילדות העבריות והשאלה מדוע? הצלת נפשות לא קשורה ליראת שמים, זה אולי מסירות נפש, שלא שמעו לציווי מלך מצרים ובכך סיכנו את עצמם, אך מדוע זה קשור ליראת שמים?
בספר טיב הפרשה של הרב רבינוביץ שליט"א מסופר על אדם מכובד וחשוב שכולם הוקירו והעריכו מאוד, וברגע של קלות דעת נפל האיש בעבירה חמורה מאוד, וחייו הפכו מאותו נפילה, לסיוט ונהיה מבוזה בעיני כל. אחד מידידי המשפחה נכנס לאדמו"ר מלעלוב שליט"א ושאלה בפיו, איך יתכן שאדם חשוב ומכובד כמוהו יפול בצורה כל כך משפילה? ענה לו האדמו"ר ואמר לו כך, כשאדם מקבל ניסיון מהשמים, לוקחים לו הכל, יחוסו ומעמדו ומשאירים לו רק דבר אחד, את היראת שמים שלו, כי ברגע של ניסיון לא יעזור לאדם יחוסו מעמדו עושרו וזכויותיו, אלא רק דבר אחד ויחיד, יראת שמים!.
לכן כותבת ומציינת התורה "ותיראן המילדות את האלוקים" איך הצליחו המיילדות לעמוד בניסיון של הצלת ילדי ישראל מגזרתו של אותו רשע? היראת שמים שהיה להם, כי ברגע של מבחן הערובה היחידה להתגבר בניסיונות היא רק יראת שמים!!.
ידוע תדע שיראת שמים הוא יסוד כל המצוות שנאמר: 'ועתה ישראל מה השם אלוקיך שואל מעמך כי אם ליראה' (רבינו יונה שערי תשובה) וזהו המפתח העקרי והחשוב בעבודת השם וקיום מצוותיו, 'יראת שמים', 'סוף דבר הכל נישמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור, כי זה כל האדם'. (קהלת יב-יג)
שבת שלום ומבורך
ר' אליעזר מושיאשוילי הי"ו מאשקלון
