פרשת צו
אחד הקרבנות המפורטים בפרשת צו הוא קרבן תודה, המובא כהודיה על נס. על אילו דברים מביאים קרבן תודה? מפרט רש"י: "על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדבריות וחבושי בית האסורים, וחולה שנתרפא, שהם צריכין להודות, שכתוב בהן 'יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם'". אלה ארבעה מצבים מסכני חיים, ומי שצולח אותם בשלום צריך להודות לה'. ה'טור' (אורח חיים סימן ריט, סעיף א) מציין סימן לחובת ההודאה של ארבעה אלה, מבִּרכת ההודאה שבנוסח התפילה: "וכל החיים יודוך סלה". 'חיים' – ראשי תיבות חולה, ייסורים, ים, מדבר.
סימן זה מעורר שאלה: מדוע נבחרה המילה 'חיים' כרמז, והרי היא מייצגת את ההפך הגמור מהמקרים שבהם מדובר? הלוא אלה מצבי סכנה – מחלה, ייסורים, חציית הים והמדבר – ואיך ייתכן שהם מרומזים במילה 'חיים' דווקא? אלא שבסימן זה טמון מסר עמוק – ההודיה אינה נקודתית בלבד, על הנס המסוים ועל הסכנה שממנה ניצל האדם. יש כאן הבעת תודה על החיים החדשים שהאדם הזה זכה בהם. מי שהצליח להתגבר על הסכנות האלה, חי מעתה חיים שונים לגמרי.
כל אדם התברך בכוחות שניתנו לו מן השמים, אבל הכוחות האלה מוגבלים ומדודים לפי צרכיו. ניתנים לו כוחות רגילים ומוגדרים, ותמיד יש גבול שאותו אין בכוחו לפרוץ. אך מי שחייו עמדו בסכנה, ובכל-זאת יכול לה ועבר אותה בשלום – בכך מתגלה שאין הוא כבול למגבלות הטבעיות ויש לו כוחות חיים בלתי-מוגבלים. העניין יובהר על-פי העיקרון ההלכתי, ששטר שיצא עליו ערעור ונתקיים, אי-אפשר לערער עליו שוב. קודם שיצא הערעור היה תוקפו של השטר מוגבל, ותמיד הייתה יכולה לצוץ אפשרות שמישהו יערער על אמיתותו. אבל אחרי שיצא עליו ערעור ובית דין אישר את כשרותו, קיבל השטר תוקף ברמה אחרת לגמרי, ושוב אי-אפשר לנסות לקעקע אותו.
גם בעבודת ה' יש מצב שבו חלה ירידה, אבל זו 'ירידה לצורך עלייה'. הנפילה אמורה לרומם את האדם למקום נעלה יותר. מי שחווה נפילה וקם ממנה, מגלה בעצמו כוחות שיכולים להביא אותו למקום גבוה יותר. התגברותו על הנפילה מעידה שכוחותיו הם למעלה ממדידה והגבלה, ומעתה בכוחו לעמוד בניסיונות ובקשיים. לשם כך זימן לו הקב"ה את הסכנות; כדי שיתגבר עליהן, יגלה בעצמו את הכוחות המיוחדים, וישתמש בהם בשגרת חייו. כשאדם זוכה ל'חיים' – לגילוי הכוחות הבלתי-מוגבלים, ההודיה שלו צריכה להיות תמידית – "יודוך סלה". אמנם הקרבן והתודה הם חד-פעמיים, אך השפעת הנס צריכה לשנות את החיים לגמרי. על האדם להבין שמכאן והלאה בכוחו להתעלות ברוחניות ובגשמיות גבוה מאדם אחר. (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
