פרשת שמות
קריאת שמות:
"ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" (שמות א' א').
עניין השמות תופס לו מקום של כבוד, שכן ראינו את התייחסות חז"ל לכך שיש להקפיד לקרוא לילדים בשמות אנשים צדיקים ולא חלילה בשמות רשעים, כיון ששם כפי שנראה הוא דבר שיש לו השלכות שורשיות ועמוקות.
הגר"א ור' צדוק לימדונו (בכמה מקומות בכתביהם) שאם רוצים אנו לעמוד על שורשו של עניין כלשהו, יש לחפש את המקום בו הוא מוזכר בתורה לראשונה, ומשם בארה. כיון שכך, המפתח לסוגיא זו נמצא בספר בראשית. וכך אומרת התורה "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה" (בראשית ב' כ'). ומובא בחז"ל (ב"ר ח' ח') "אמר ר' אחא בשעה שבא הקב"ה לבראת את האדם, נמלך במלאכי השרת. אמר להן נעשה אדם, אמרו לו אדם זה מה טיבו, אמר להן חכמתו מרובה משלכם. הביא לפניהם את הבהמה ואת החיה ואת העוף, אמר להם מה שמו ולא היו יודעין, העבירן לפני אדם, אמר לו זה מה שמו, אמר זה שור, זה חמור, זה סוס וזה גמל וכו' ".
והדבר פלא כיצד ניתן להבין שהמלאכים שההשגות שלהם גבוהות ללא עוררין, לא ידעו לקרוא שמות לבעלי החיים השונים, ודווקא האדם יציר חומר כן ידע לקרוא בשמות. וביאר הגר"ח פרידלנדר זצ"ל (שפתי חיים בראשית שכו' שכז') על פי חז"ל (חגיגה יב'.) שאדם הראשון מתחילת ברייתו, היה צופה מסוף העולם ועד סופו. ביאור הדבר הוא הבין את מהות הבריאה ואת התפקיד והמקום של כל נברא בו. ומתוך אותה הבנה עמוקה, הוא קרא לכל נברא בשמו כיון שירד לפנימיותו. וכיון שהאדם הוא עולם קטן והוא כלול מכל הכוחות כולם, הוא ידע להכיר ולהגדיר כל כח בשמו המדויק. וכך כתב הגר"א (אדרת אליהו בראשית ב' יט') "וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו – לפי נפש חיה שלהם קרא שמם ולא לפי חומרם". דהיינו קריאת השם לא הייתה סתמית אלא לפי צורתם הרוחנית. (ועיין עוד במלבי"ם במקום שהרחיב בעניין).
עניין זה של השמות הוא כה מהותי, עד כי ר' מאיר היה מדייק בשמות בני אדם וכך ניצל. כפי שמספרת הגמרא (יומא פג':) פעם אחת היו ר' מאיר ר' יהודה ור' יוסי מהלכים יחד בדרך. ור"מ כאמור היה מדקדק בשמות בני אדם, כדי לדעת כיצד להתנהל מולם והאם לחשוש. ולעומתו ר' יהודה ור' יוסי לא חששו לכך. הם הגיעו לאכסניה מסוימת, ור' מאיר כמי שנאמן לדרכו שאל את בעל המלון לשמו, ונענה כידור. אמר ר' מאיר אם כך אדם רשע הוא ויש לחשוש מפניו, שכן כתוב בפסוק "כי דור תהפוכות המה", והפסוק עוסק בעניין פורענות דהיינו בהקשר לא טוב. ר' יהודה ור' יוסי הפקידו ביד בעל המלון את ארנקיהם שכן היה זה ערב שבת, ור"מ הטמינו בחצר בקבר של אביו של כידור. בליל שבת כידור חולם על אביו, שבא אליו ואומר לו שיפתח את קברו שכן יש שם ארנק. למחרת סיפר את חלומו לרבנים שהיו אורחיו, ואמר לו ר"מ שבחלום של ליל שבת אין ממש (כוונתו הייתה לדחותו מלערוך חיפוש), ואין לך מה להאמין לדבר. מאותו הרגע ר"מ דאג להיות בקשר עין עם מקום המחבוא (שכן זה היה שבת), ובמוצאי שבת מיד חפר במקום ולקח את שלו. ביום ראשון בבוקר לפני צאתם לדרך, בקשו ר' יהודה ור' יוסי את ארנקיהם מכידור, והוא הכחיש באומרו לא קיבלתי ממכם שום דבר. אמר להם ר"מ למה לא דייקתם בשמו והייתם חוששים ממנו. אמרו לו למה לא אמרת לנו. אמר להם במה שאני מדייק בשמות אינני קובע שהאדם שלפני רשע בוודאות, אלא אני רק חושש, ממילא לא יכולתי לומר לכם דבר שהוא לא ודאי. אלא שתוך כדי שיחתם, הם שמו לב שעל שפמו נשארו כמה עדשים מהארוחה אותה סעד לא מזמן. הלכו לאשתו בלי שידע, ואמרו לה בעלך אמר שתתני לנו את הארנקים וכאן הם תיארו אותם, וכסימן לכך אכלתם היום עדשים. האשה הביאה להם את שלהם, והם מיהרו לדרכם. כשחזר כידור ושמע את הקורות מאשתו הוא הרג אותה. הרי לנו כמה רבותינו התייחסו לעניין השמות ברצינות, עד כי המציאות הוכיחה את עצמה.
נחתום בסיפור מרתק ומפליא, המגלה את רגישותם העצומה של גדולי ישראל לענייני בין אדם לחברו, שנוגע איך לא לענייני קריאת שם. לפני הגרש"ז אויערבך זצ"ל הגיע ויכוח בין בעל לאשה, שזה עתה נולד להם תינוק והם נמצאים ימים ספורים לפני הברית. הבעל רצה לקרוא לבנו יענקל'ה על שם אביו שנפטר לא מזמן. אך האשה התנגדה בתוקף, מפני שבבניין מגוריהם היה ילד קטן שנפטר והיא לא מוכנה לקרוא לבנה על שם ילד שנפטר בעודו קטן. משלא הגיעו לעמק השווה, עשו השניים את דרכם לביתו של הגרש"ז שיכריע בין שני הצדדים, למען יגיעו לעמק השווה.
אמר הרב האמת היא עם האמא שמסרבת לקרוא לבנה, אך מטעם אחר. וכאן לימדם הרב מהי עדינות ורגישות בעינה של תורה – שוו לעצמכם התינוק שלכם עוד יגדל ויהיה לילד ואח"כ נער וכו', ומן הסתם מידי פעם תקראו לו בשמו, והנה השכנה השכולה תשמע את השם יענקל'ה, ולנגד עיניה יצופו ויעלו כל אותם זיכרונות הילדות המתוקים שעוד אינם, האם אתם יודעים איזה צער ועגמת נפש יהיו לה. לכן אני חושב שאין זה מן הראוי לקרוא לילד בשם זה, חפשו לעצמכם שם נפלא אחר ותרוו ממנו רוב נחת יהודית דקדושה.
על כל פנים נמצאנו למדים כמה השם משפיע על נפש האדם ומשקף את מעשיו (אם כי לא נמנעה ממנו הבחירה, אך יש כאן נטייה מסוימת), ולכן חשוב לתת את הדעת על שמות מתאימים שישפיעו על צאצאינו לבחור בטוב.
הרב מיכאל מירון הי"ו מלוד
