פרשת 'מצורע'
"זאת תהיה תורת המצורע" [יד-ב]
כוח הדיבור
הכוח האצור בלשוננו גדול הרבה יותר מכל מה שנוכל לתאר לעצמנו. על האדם לדעת שתוצאותיו של "דיבור אסור" הן הרות אסון.
כדי להבן מדוע התורה מדגישה כל כך את "כוח הדיבור" די להעיף מבט חטוף בהשפעתה של המילה על הסביבה. לדוגמא, אדם יכול להכנס לחדר לומר כמה מילים מביעות כעס וכבר הצליח להרגיז את כל הנוכחים במקום וכתוצאה מכך יכול אח"כ להיגרם חורבן ממשפט אחד. משפחות רבות נהרסו בגלל משפטים בלתי שקולים של איש אל אשתו וכן להיפך, מילה שנאמרת שלא במקומה לא ניתן לקחתה בחזרה גם אם נבקש אלף סליחות, גם כאשר אדם אומר משפט קשה על חבירו אע"פ שהתנצל וביקש את סליחתו בכל אפן הפצע נשאר פתוח ולא במהרה הוא מגליד. כאשר אנו שולטים בכוח הדיבור בצורה הנכונה אנו שולטים גם בחיינו. הקב"ה נותן לנו הוראות מפורשות כיצד לשמור על לשוננו עשה לנו שני מחסומים בפה כדי שלא נתיר את רסן לשוננו במהרה כי התוצאות הן חמורות, ואין פלא שכאשר האדם משחרר את רסן לשונו הוא אינו יכול לראות את הנזק החמור העלול והנוצר ממשפט אחד.
בספר "אימרי שפר" מובא דומגא נפלאה למקרה כזה.
מעשה בשליח תלמיד חכם מצפון הארץ שהגיע לארגנטינה לשם גביית כספים לישיבה מסויימת. בשבת עלה אותו תלמיד חכם לתיבה ודרש דברי אלוקים חיים,כשפיו מפיק מרגליות,הציבור שתה בצמא את דבריו הנלהבים, והתרשם מאוד מדברי תורתו, בסעודה שלישית שוב דרש הרב והחליט כי כבר כעת הקרקע בשלה לעריכת מגבית ופנה לעשות כן. והנה הוא רואה שחלה תפנית דרסטית בציבור,ואותם אנשים שהיו מרותקים מקודם למוצא פיו,החלו לפתע להזעיף לו פנים ולשלוח לעברו מבטי בוז מוסתרים והוא גם ראה שהמגבית נתקלת בקשיים,הרב פנה אליהם ושאל בתמיהה:וכי מה קרה כעת ומדוע נשתנו פניכם אלי? קם הגבאי ושאל:"האם כבוד הרב סופר סת"ם? הרב המופתע השיב "כן", פני כולם חוורו, הנה אמת נכון הדבר. הרב ביקש לשמוע במה הענין, ואז אמר לו הגבאי
"אם כבוד הרב מבקש אספר לו. זה עתה נודע לנו כי כבודו לוקח בעירו את ספרי הורה כביכול להגהה, ואחר כך מוכר אותם בגניבה, ובא לחוץ לארץ עד יעבור זעם,ומעמיד פני חסיד… וכן מנהגך הרע תמיד..!". הרב תפס את עצמו לבל יאבד עשתונותיו ושאל את הגבאי באיפוק מאיפה הוא יודע את זה.
הגבאי השיב שפלוני אמר את זה. שאלו את הפלוני היושב שם והוא הכחיש והשיב שלא אמר שהרב גונב תמיד ספר תורה, אלא שהרב גנב פעם אחת ספר תורה. האם ראית אותי גונב ספר תורה? ממשיך הרב ללחוץ "לא" השיב אותו פלוני תוך שהוא משפיל את עיניו אבל פלוני אמר שהוא "ראה", ניגשים לאותו פלוני אחר: אתה ראית את הרב בגניבת ספר או ספר תורה? "לא" משיב אותו פלוני שני אמרתי שהרב גנב ספר אבל לא אמרתי שהרב גנב ספר תורה. מנין אתה יודע שגנבתי ספר שאלו הרב? "אה" משיב האיש בנימה בטוחה ומצביע על איש למדן וחכם שהיה בקהל הוא אמר לי כך בפירוש! החכם הלמדן משתומם אני אמרתי שהרב גנב ספר?! אני בסך הכל שמעתי את הדרשה היפה של הרב וליקקתי את השפתים כמו כולם מהנאה למשמע הדרשה, ואמרתי שדרשה כזו יפה מסתמא הרב לא חיבר לבד אלא "גנב" אותה מאיזה ספר". כך נראה פטפוט מיותר. על זה נאמר בפרקי אבות "חכמים הזהרו בדבריכם".
הפה הוא הכלי העיקרי שבו האדם מגשים את יעודו על ידי לימוד התורה וקיום מצוות שונות הנעשות על ידו. כל השומר לשונו פיו הופך להיות כאחד מכלי השרת במקדש. כאשר הפה משמש להגשמת הייעודים שנקבעו לו על ידי ה' הריהו מתעלה למעמד של כלי קודש. ומנגד אותו כלי שרת , הפה, יכול להיטמא ובכך נפגמת יכולתו למלא את תפקידו. מילים הם כמו חותם בחותמו של הקב"ה שבו הוא חותם את גזר דינו שביום הכיפורים. כך מעניקות המילים גושפנקא סופית למחשבותנו.
הגר"א זצ"ל כותב באחת מאגרותיו, ששום מילה אינה הולכת לאיבוד והכל נרשם, מלאכי שמים נשלחים לכל אדם כדי לרשום כל מילה ומילה שהוא מוציא מפיו ולעולם אין הם נפרדים ממנו כמו שכתוב בקוהלת י-ב "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר", עלינו אם כן לזכור כי לשון הרע הוא נשק המיוצר כולו אך ורק ממילים,וקול ובכל זאת רואה בו התורה כוח הרסני מאין כמוהו.
החפץ חיים כותב ששמירת הלשון משביתה את רוב תפילותינו, נותנת תוקף ללימוד התורה שלנו, מזכה אותנו להשגחה אלוקית ומשפיעה עלינו את השפע הטוב שהקב"ה בחסדו הגדול מוכן להרעיף עלינו.
אם כן מדוע נאבד סגולה נפלאה זו של חיים מאושרים בעולם הזה ובעולם הבא וזאת רק אם נשכיל לדעת כי חיים ומוות ביד הלשון.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
