פרשת "ויצא"
"ויצא יעקב" [כח-י] .
צריך לדעת מתי יוצאים לדרך אמרו חז"ל י"ד שנה נטמן יעקב בבית עבר ועסק בתורה אחרי שנטל את הברכות [גמ' מגילה יז.] .
הנהגתו של יעקב הייתה נפלאה, אחרי שנטל את הברכות ידע שעליו להעמיד י"ב שבטים, ועל ידו תלוי קיום העולם. ואם כן שואל הגר"ז רוזנשטיין זצ"ל בספרו "המוסר והדעת": מדוע הלך ולמד ארבע עשרה שנה זמן ארוך כל כך? הרי כבר אמרו חז"ל אבות [א-יז] "אין המדרש עיקר אלא המעשה".
אלא מכאן, אנו יכולים ללמוד על גודל זהירותו של יעקב אבינו, שידע שמצפים לו שני ניסיונות קשים ומרים בחרן והוא עוד רחוק מהשגת המדרגה המיועדת לו, הוא החליט – שעדיין אין הוא מוכן להתמודד עם המשימה הכבדה המוטלת עליו בלי לעסוק בתורה עוד תקופה ממושכת. .
חישובים כאלה שייכים רק לבעלי התבוננות השוקלים היטב את כל צעדיהם, אדם צריך לדעת שהצלחתו באה משמיים ולא רק על ידי כוח ההשתדלות, אף שאומנם אחר ההשתדלות נמשך השפע מן השמיים, אנו רואים אצל האבות שהם כל כך התאמצו להגיע לשלמות עד כדי מסירת נפש, ועלינו לקחת לעצמנו מוסר השכל, שהרי חייבים אנו לומר: מתי יגיעו מעשינו למעשה אבותינו, ואל נשלה את עצמנו שדבר זה אינו שייך אלינו. מכאן ישכיל וילמד כל אחד מאיתנו, שברכות בלבד אינן מספיקות. לצערנו, הרבה אנשים הולכים ומתברכים אצל רבנים גדולים, וחושבים שבכך תבוא ישועתם ואינם יודעים שאם אין תיקון המעשים והמצוות נעשה מצד האדם, אז ברכה גרידא אינה מספקת. יעקב ידע שאחרי הברכה שנתן לו אביו הצדיק יצחק, צריך לבוא מעשה, והמעשה הוא לימוד התורה. כדי להגיע לשלמות יש להשקיע י"ד שנים בבית המדרש. .
מי לנו גדול כיעקב אבינו, שידע מה התכלית וכמובן איך להגיע אליה, ידע יעקב אבינו שאי אפשר לצאת לחרן, מיד, משום שיכול הוא ליפול שם. החברה בחוץ היא תובענית, נוקשה ודורשת. אך, כאשר יש מאחוריך י"ד שנים בבית מדרשו של שם ועבר, אז כבר אפשר לצאת אפילו לחרן – חרונו של עולם.
לצערנו, אנו רואים היום את החשיכה. ישנה פריצות בכל מקום, התקשורת מטמאת את נפשות ילדינו, ואנשים רבים נופלים בשביה, וכתוצאה מכך אף מעבירה אנשים על דעתם, משום שמסלפת דעת תורה. על כן נלמד מיעקב אבינו, שבכדי שאפשר יהיה לצאת לרחובה של עיר, יש להתחזק וללמוד קודם לכך, שהרי אפילו יעקב אבינו, שהיה איש תם יושב אהלים, איש שכולו תורה, ידע שאי אפשר לצאת מיד ללא הכנה.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
