שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אמור'

שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אמור'

פרשת אמור

בפרשתנו התורה מפרטת רשימה של מומים הפוסלים את הקרבן. הרמב"ם (בהלכות איסורי מזבח פרק ג, הלכה יא) מציג את המומים האלה ומסכם שיש כאן ארבעה-עשר מומים. מפרשי הרמב"ם מזדעקים ושואלים, מדוע לא כלל בחשבון הסופי עוד שלושה מומים, שהוא עצמו מציין אותם, ולא כתב שמניין המומים הפוסלים את הקרבן הוא שבעה-עשר? יש לומר שהרמב"ם נקב במספר י"ד כדי להקל על הלומד לזכור את הנתון. המספר צריך לשאת משמעות מסוימת, שאם לא-כן, יישכח גם הוא. המספר י"ד יוצר את המילה 'יד', ולכן קל לזכור זאת.
בעניין זה טמונה הוראה בעבודת האדם. תפקידנו בעולם הזה לעשות לקב"ה דירה; לקרב את ענייני העולם לקב"ה. זה גם עניין הקרבנות, מלשון 'קירוב'. ובעבודת הקרבנות יש תנאי: "מצוות עשה להיות כל הקרבנות תמימין ומובחרין" (הלכות איסורי מזבח). הרמב"ם חוזר על שני הפרטים האלה באומרו שאין להביא "בעל מום ושאינו מן המובחר". 'תמים' משמעו שאינו בעל מום, ו'מובחר' פירושו "היפה והמשובח ביותר שבאותו המין". ייתכן שיש 'תמים' שאינו 'מובחר' – בהמה שאיננה בעלת מום אך גם לא משובחת. מצד שני, ייתכן שהבהמה תהיה שמנה ובריאה, אך בעלת מום. קודם כול נדרשת תמימות, ואחר-כך גם מובחרוּת. כך גם בשלילה: יש לשלול מום, ואחר-כך שוללים מי ש'אינו מן המובחר'.
גם בעבודת האדם יש 'תמימים' ו'מובחרין': תמים הוא מי ששלם בכל איברי נפשו, ושלמות זו תלויה בקיום רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, שהן כנגד האיברים והגידים של האדם. אך אפשר להיות 'תמים' ועם זה לא 'מובחר', כאשר קיום המצוות הוא בבחינת 'מצוות אנשים מלומדה'. אמנם "המעשה הוא העיקר", ובמעשה עצמו אין פגם, אך קיום כזה אינו 'מובחר'. יש לקיים את המצוות גם מתוך כוונה ורגש, ואז הקיום הוא "כמצוות רצונך", בבחינת "מובחרים". זאת הרמב"ם רומז בציון הסימן 'יד', שכן התורה נקראת "כתב יד ימינו", וגם המצוות נחלקות ליד ימין וליד שמאל (סוטה מז,א).
גם סדר העבודה הרוחנית תואם את בחירת הבהמות לקרבנות: קודם 'תמימים' ואחר-כך 'מובחרים'. בראש ובראשונה צריך לקיים את המצוות בפועל, ואז לפעול שיהיו הוספה והידור במצוות. קודם כול "תמידים כסדרם", ואחר-כך "מוספים כהלכתם". אלה הקרבנות שראוי להקריב על המזבח הפנימי שבלב כל יהודי, ועל-ידי ההקפדה על 'קרבנות' מהודרים, שנרמזים במספר 'י"ד', והזהירות מבעלי מומים ושאינם מן המובחר, מבטלים את ה"יד שנשתלחה במקדשך", ו"מיד הן נגאלים". (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*