סוכות
חג הסוכות הוא חג של שמחה. מדוע התורה מצווה אותנו לשמוח במיוחד בחג הסוכות? שלש פעמים התורה מזכירה לשמוח בחג הסוכות "ושמחת בחגך" "והיית אך שמח" "ושמחתם שבעת ימים" ומדוע דווקא בסוכות מסתיימת השנה, הרי כשעם ישראל יצא ממצרים היה זה בניסן?
ועל שאלה זו השיב בעל חידושי הרי"ם רבי יצחק מאיר מגור זצ"ל, "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אתכם מארץ מצרים אני ה' אלוקיכם", רש"י מפרש ענני כבוד, והרמב"ן מוסיף שעשיתי להם ענני כבודי סכות להגן עליהם שבמצוות סוכה כתוב "למען ידעו" בשביל לקיים את המצווה אנו צריכים לדעת.
ברוב ימות השנה האדם מלא חטאים ועונות ודעתו אינה מיושבת עליו, חג הסוכות הוא לאחר ראש השנה ויום הכיפורים ימים בהם אנו משיבים לעצמנו את הדעת, אנו חוזרים בתשובה לפני הקב"ה ויש לנו ישוב הדעת וכך אנו יכולים לקיים את המצווה החשובה הזאת. אנו עוברים את הימים של עשרת ימי תשובה ונכנסים לתוך הזמן של "ושמחת בחגך" יש לנו את היכולת באותו זמן לעבוד את השם בשמחה לאחר שהמלכנו את השם בעשרת ימי תשובה, וכן בימים אלו מתחילים הגשמים והם בדרך כלל בימי תשרי, כדי שלא יגידו האנשים שאנו יוצאים מהבית בגלל הגנה מהשמש אלא לשם שמים אפילו שיש קור וגשם. והיו לנו הרבה נסים וענני כבוד ופעם ראשונה שראו במדבר הר זה היה בזמן מות אהרון הכהן עד אז ענני הכבוד היו מיישרים להם את האדמה ומצילים אותם מעקרבים וכל מיני מזיקים.
היציאה לסוכה נותנת לנו את ההרגשה שכל העולם הזה זמני. אנו יוצאים ממגורי הקבע אל מקום ארעי ואז אנו מעריכים את מגורי הקבע – את הבית ומודים להשם על הזכות שיש לנו בית טוב וקבוע ולא ארעי, ואז כשעם ישראל מודה להקב"ה על מה שנתן לו מתוך הערכה, הקב"ה מוסיף שפע וטובה לעם ישראל ויש לו נחת רוח מהבנים שלו.
לכל יום מימי הסוכות יש כח לתקן את אותו יום בשבוע. כמו"כ יש חיוב מן התורה לאכול בלילה הראשון פת בתוך הסוכה וכך אנו מתקנים את היום הראשון בשבוע וכן הלאה. כמו"כ בחג הסוכות האדם מקיים את המצווה בכל הגוף שלו ברגע שהוא נכנס לסוכה כל הגוף שלו מקיים את המצווה "בסוכות תשבו שבעת ימים" ואילו במצות אחרות אנו מקיימים בחלק מהגוף את המצווה כמו תפילין ביד ובראש אבל סוכה בכל הגוף, לכן גם צריך לשמוח בסוכה שבזה יש רמז כי כאשר כל הגוף של האדם מקיים מצוה לכאורה אין מריבה בין האברים של הגוף, הידיים לא אומרים אנו הנחנו תפילין ואילו הרגליים לא והראש לא אומר אני הנחתי תפילין ושאר הגוף לא עשה מצוה, כמו שמובא בסיפור עם חלב הלביאה שהביאו למלך פרס וכל האיברים רבו בניהם מי עשה את המצווה עד שהלשון אמרה אני הכי חשובה, כמו שאמר שלמה המלך 'מות וחיים ביד הלשון' ולכן אנו שמחים בסוכות שאף בגופנו יש שלום בין האברים שכולם מקיימים את המצווה בשלמות ורק כשיש שלום ושלמות בין האברים ושזה מרמז גם על עם ישראל כשיהיה שלום בין כולם אז נזכה לשמחה אמיתית, "ושמחת בחגך והיית אך שמח".
חג שמח. חכם יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
