הרב פינחס מוזגרשוילי בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

הרב פינחס מוזגרשוילי בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

פרשת תולדות

הנסיון העשירי שהתנסה אברהם אבינו הוא נסיון העקידה. והגמרא (סנהדרין פט, ב, וכן הובא בפירש"י על הפסוק) על הפסוק "קח נא את בנך" נאמר: – "ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכולן. עכשיו עמוד לי בנסיון זה, שלא יאמרו: אין ממש בראשונים".
ולכאורה מאמר זה מעורר תמיהה. לאחר שאברהם אבינו עמד בתשעה נסיונות, מדוע בכלל ישנה סיבה שיאמרו שאין בנסיונות הקודמים ממש? ובייחוד לאחר נסיון אור-כשדים שאברהם השליך את עצמו לכבשן האש, הוא היה לכאורה נסיון יותר גדול מנסיון העקידה, כי אז זה לא היה על פי ציווי ה'. ואילו נסיון העקידה הגיע ע"פ הציווי.
אלא שכעת נבין את הייחודיות של נסיון העקידה. גם אחרי אברהם אבינו היו בעם ישראל אנשים שמסרו את נפשם בעבור האמונה. אבל נסיון העקידה הוא דבר יחיד ומיוחד.
"מסירות נפש" אמיתית היא בזה שאדם מוותר על כל מהותו ויישותו ומוסר את כל כולו לקב"ה. כאשר אדם בוחר במוות לא תמיד זה מסירות נפש באמת. לדוגמא: אדם שהורג את עצמו בכדי להתפרסם – מראה שבעצם הפרסום בעיניו יותר שווה מהחיים עצמם ולכן הוא מעדיף את הפרסום מאשר את החיים. אבל אין זה אומר שמעשהו מהווה מסירות נפש. אלא מבין כל צורכי האדם הוא מעדיף מרכיב מסויים מאשר המרכיבים האחרים.
ובדרך זו יכול להיות שגם אדם שבוחר במוות למען מטרות נעלות, הוא בעצם עושה שיקולי רווח והפסד. ייתכן שהוא מעדיף את חיי גן עדן מאשר חיי העולם הזה. אולי כשמכריחים אותו להתכחש לדתו, אפשרות זו נראית לו גרועה יותר וכפי שאמר יונה "טוב מותי מחיי".
ולכן יכול להיות מצב שאדם שכל ימיו הטיף לאמונה מסויימת הוא יעדיף למות מאשר להתכחש לה, כי האמונה שהוא טיפח היא מציאותו האמיתית. ואם כן אין בזה כל מסירה של מציאותו האישית אלא העדפה של מציאות בעלת ערך רב יותר ממציאות בעלת ערך מועט יותר.
וכך היה ניתן לראות את נסיון אור כשדים. אברהם טיפח והפיץ את האמונה בה'. והיה ידוע בכל העולם כמורד בעבודת אלילים ונושא את דגל האמונה בא-ל אחד. בעיניו להתכחש לאמונתו היתה יותר גרועה ממוות ולכן הוא העדיף ליפול לכבשן האש מאשר לעבוד אלילים. והיה אפשר לטעון שאין במעשהו זה מסירות נפש אמיתית.
בשונה מנסיון זה, נסיון העקידה היה שונה לגמרי. באור-כשדים שם ה' התקדש בעיני הבריות בעקבות המסירות נפש של אברה. אבל נסיון העקידה התרחש במקום שלא היה בו איש ולא היה שום קידוש השם.
יתירה מכך: יצחק היה היורש היחיד האפשרי להמשיך את דרכו ואמונתו של אברהם. אם הוא היה קרב לעולה היה מגיע הקץ על כל האמונה בקב"ה שאברהם הפיץ בעולם. לפי כל הגיון וחשיבה הדבר היה חסר כל תועלת. בכך שאברהם מסכים להעלות את יצחק בנו לעולה, הוא בעצם פועל לא רק נגד הרגש הטבעי שלו כאב, אלא שנגד כל שאיפתו להנחיל בכל העולם את האמונה בה'.
וכאן באה לגילוי המסירות נפש האמיתית של אברהם אבינו ללא כל תנאים ומעל לכל הגיון. ובזה המחיש לנו אברהם אבינו את הדבקות המוחלטת שלו בה', שעבורה הוא היה מוכן למסור את כל מציאותו הגשמית והרוחנית, וזו המסירות נפש האמיתית שהוא הוריש לנו, להיות דבקים בקב"ה ללא כל סייגים, חישובים ושיקולים, ולכן נסיון העקדה הוא העומד לזכותנו בכל דור ודור. ואנו מזכירים אותו בכל בוקר בתפילת השחרית כדי שמעשה זה של אברהם אבינו אבי האומה יעמוד לנו עם ישראל לזכות לחן לחסד ולרחמים מאת הקב"ה.

(מעובד על פי שיחותיו של כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש).
הרב פינחס מוזגרשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*