פרשת מקץ
"ואל שדי יתן לכם רחמים" (מג-יד) ובמדרש מובא: אמר יעקב מי שעתיד לומר ליסורים די יאמר ליסורי די שנאמר: "ואל שדי יתן לכם רחמים" אמר ר' אלכסנדר אין לך אדם בלא יסורים אשריו לאדם שיסורים באים עליו מן התורה שנאמר: 'ומתורתך תלמדנו' אמר ר' יהושע בן לוי כל יסורים שבאים על האדם ומבטלים אותו מדברי תורה יסורים של תוכחות הם, אבל יסורים שהם באים על האדם ואין מבטלים אותו מדברי תורה יסורים של אהבה הם. ונשאלת השאלה מהם יסורים שהם מהתורה? ויש לבאר על פי הגמרא במסכת ברכות (ה.) 'כל העוסק בתורה יסורין בדלים ממנו' וביאור העניין שיסורים בדלים ממנו הוא על פי מה שנאמר בילקוט תהלים צ"ב: 'אמר ר' ביזנא אין אדם בעולם בלא יסורים חושש בשיניו, אינו יכול לישון, יגע בתורה ואינו יכול לישון זה ער וזה ער אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה ורואים מכך שעסק התורה נקרא יסורים ולפיכך כל העוסק בתורה יסורין בדלים הימנו. משום שהתכלית היא שלא יהא אדם בלא יסורים כדי שלא יאכל עולמו בחייו, ואם כן זה שעוסק בתורה יש לו כבר יסורים ואינו צריך יסורים אחרים, וזה שאמר ר' אלכסנדר אין לך אדם בלא יסורים ואשרי אדם שייסורים באים עליו מן התורה מכח העסק, מלימוד התורה שעל ידי כך יסורים אחרים בדלים ממנו.
וכעין מה שפירש החפץ חיים את הפסוק 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי' שכל אדם נגזרה עליו מנה מסוימת של רדיפה וייסורים בחיים, אולם אם האדם טרוד בענייני התורה וחסד כגון שמקיים גמ"ח אף שיש לו טרדות וטירחא מכל מקום טובה היא לו, כיון והוא החליט מהי הרדיפה שתהא מנת חלקו בחיים חיותו, ועל ידי זה ניצל מרדיפות אחרות של טירדא לרוץ לצרכי פרנסתו ורפואתו, ואולם אם מקצץ בשעות של לימוד תורה וחסד וחושב שעל ידי כך ישיג שקט ומנוחה, טעות בידו, כי חלל הזמן הזה יתמלא על ידי רדיפות אחרות. וזהו שדוד המלך עליו השלום התפלל 'אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי' אם נגזר עלי רדיפה בחיים שיהיה זה בעניינים של טוב וחסד.
"הבוקר אור והאנשים שולחו המה וחמוריהם" (מד-ג) מדוע התורה מדגישה שגם החמורים שולחו וניתנה כבוד גם לחמורים, מה המיוחד בהדגשה הזו 'המה וחמוריהם'?
ותירץ הגרי"ז שכיון והשבטים הגיעו למצרים בשנה השנייה של הרעב ומצרים נשארו ללא חמורים כי נתנו אותם ליוסף, והאחים היו מיוחסים שעדיין היו להם חמורים. ועוד יש לתרץ שבמדרש כתוב 'הבוקר אור' מלמד שהיה זה בשבת, והנה בשבת יש איסור מחמר – שזה ללכת אחרי הבהמה ושהבהמה תהלך מכחו, ולפיכך הלכו קודם המה שהם הקדימו את החמורים ואחר כך הלכו חמוריהם אחריהם. ועוד יש לתרץ שיוסף שאל את עצמו, האם מותר לו לצער כך את האחים, איך ידע עשה סימן מהשמים שמותר לו לצערם וזה על פי מה שכתוב במסכת תענית (כא) שבבא בן בוטא היה לו חמור להשכרה והיו שמים על החמור את הסכום שמגיע לו ואם לא היה סכום מספיק החמור לא היה הולך ומעשה ששכחו עליו נעלים מיותרות ולא הלך. כך יוסף שם להם את הכסף באמתחתם ואמר אם החמורים ילכו סימן שהם צריכים להצטער משמים ואם לא ילכו סימן שלא מגיע להם הצער הזה.
שבת שלום
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
