פרשת בא
כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בארץ מצרים" (יא-ד)
משה רבנו אמר למצרים שהשם יתן להם מכה חזקה כחצות הלילה ולא בחצות משום שלא רצה שיאמרו איצטגניני פרעה שמשה בדאי (שקרן). והרי יש לשאול, הרי האצטגנינים ידעו שמשה דובר אמת והוא אדם חזק כבר מן המכה השלישית שהודו בעל כרחם ואמרו "אצבע אלוקים היא" ואפילו לא באו להיכל המלך (פרעה) להתווכח עם משה כי לא ידעו מה להשיב לו כדי שלא יבייש אותם ואם כן איך חשב משה שיגידו עליו שהוא בדאי ולכן שינה ואמר כחצות ולא בחצות? והרי השם אמר לו בחצות? מדוע שינה מדבר השם? אלא שמשה רבנו ע"ה עד המכה השלישית שהכה אותם (דם, צפרדע, כנים) חשבו החרטומים שמשה עושה להם איזה כשפים או בחכמה ותחבולה עושה כל מיני מכות, אבל אחרי המכה השלישית ראו שהכול מאת ה' יתברך והמכה הולכת רק כאשר משה מתפלל שתלך ואז בכל מכה ומכה האמונה שלהם במשה הייתה מתחזקת שהוא באמת נביא ה'. ובמכה העשירית (בכורות) חשש משה שאם יגיד להם בחצות ולפי החישוב שלהם זה לא חצות עלולה האמונה שלהם במשה כנביא ה' להתעורר ואז כל מה שהשיג בתשעת המכות הקודמים היה נאבד ואז חס וחלילה שם שמים היה מתחלל.
וזה אשר אמר הכתוב: "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" שהקב"ה הוציא את כבודו וה' יוצא ויראו את כבודו של ה' שעושה מה שהוא מחליט, ואז "ומת כל בכור" משמע, שגם הבכורים ימותו וגם הנקבות שהן בכורות ימותו ובכללם ימותו הבכורים החשובים של המצרים "מבכור פרעה היושב על כסאו" וגם הפשוטים והעבדים והשפחות "עד בכור השפחה אשר בבית הבור", "וכל בכור בהמה" שלא יחשבו שהעבדים האלילים שלהם יצילו אותם, שכל אחד היה עובד עבודה זרה אחרת ואם היו ניצלים היו חושבים שהאלילים שלהם טובים יותר אחד מן השני, לכן העניש את כולם מהגדול עד הקטן.
"וכל בכור בהמה" אם אדם חטא בהמה מה חטאה? אלא שהיו עובדים ומשתחווים לבהמות ובהמה שעבדו איתה עבודה זרה השם נפרע ממנה. וכשהקדוש ברוך הוא נפרע מהאומה נפרע מאלוהיה תחילה וכמו שדרשו חז"ל כשם שנפרעין מן העובדים כך נפרעים מן הנעבדים.
"ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" הגמרא (ברכות) אומרת שלש משמרות הוי הלילה, ראשונה חמור נוער, החמור רומז למידת החסד שעד אברהם אבינו לא הוזכר חמור בתורה ואברהם רכב על החמור, כמו שאברהם הוא מידת החסד כך גם החמור שהוא רוכב עליו. והמשמרת השנייה היא כלבים צועקים והגמרא אומרת כלבים צועקים או רבים מלאך המוות בא לעיר, זה סימן שיש מלאך המוות בעיר והם מרמזים את מידת הדין וכמו שכלב לא יודע שבעה כך גם מידת הדין לא יודעת שבעה והיא מכלה ברשעים את זעמה. ותינוק יונק משדי אימו מרמז על הפרנסה שה' נותן פרנסה לכל בריה באותה שעה כמו שאמר שלמה 'ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה' התינוק הוא כלל העולם. ולכן, גודל הנס שהכלבים טבעם במידת הדין לצעוק והם לא צעקו משום כבודם של בני ישראל. (רבינו בחיי)
"בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (יב-ג) ה' מצוה את עם ישראל לקחת את הכבש שהמצרים עובדים אותו עבודה זרה ביום העשירי לחדש ניסן ולהחזיקו בבית עד יום הארבע עשר כארבעה ימים ורק אחר כך לשוחטו וזאת כדי שהמצרים ישאלו מדוע אתם מחזיקים את השה בבית? ואז יענו להם עם ישראל כדי לשחוט אותו את האליל שלכם ובזה היתה מסירות נפש גדולה מצד ישראל ובזכות מסירות הנפש יצאו עם ישראל ממצרים וגם לעתיד לבא הגאולה תהיה בזכות מסירת נפש. וזה בא גם ללמד אותנו שצריך מסירות נפש כדי להחזיר את עם ישראל בתשובה ולשוחח עם יהודי על יהדותו שיתחזק ואפילו אם ההוא בועט ומתרגז לומר לו בניחותא ובצורה יפה את דבר ה' כדי לחזק אותו ביראת שמים ולא להתרשם משום אדם. (ליקוטי שיחות) ואם לא הצליח לשכנע את היהודי התועה שידע שכנראה הוא צריך לדבר יותר מתוך הלב כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב – שבת שלום.
ר' יוסף מודזגברישווילי הי"ו מלוד
