חול המועד פסח
מטרת היציאה ממצרים
"ויושב את משה ואת אהרן אל פרעה ויאמר אליהם לכו עבדו את ה' אלהיכם מי ומי ההלכים, ויאמר משה בנערינו ובזקנינו נלך בבנינו ובבנותנו.. כי חג ה' לנו.." (שמות י, ח).
האימפריה המצרית הולכת לאבדון, אך פרעה מתעקש לא לשלוח את בני ישראל עד שהיו צריכים לשכנע אותו עבדיו שמצרים על סף אבדון מוחלט.
פונה פרעה למשה "מי ומי ההולכים" – פרעה משתדל לצמצם את היציאה למינימום, אם מטרת היציאה היא בעבור עבודת ה', מספיק שיצאו הגברים בלבד. אומר לו משה אתה טועה, עם ישראל כולו עובד את ה' ומקדים את הנערים לזקנים, שבעבודת ה' יש להקדים את הדור הצעיר לזקנים למרות שתמיד יש להקדים את הזקנים לפני הצעירים, אבל כאשר מדובר בחינוך בעבודת ה' – אדרבה, יש להקדים את הנערים לפני הזקנים.
כותב הרמב"ן, לכאורה צריך להבין מהו הויכוח שבין משה לפרעה, "היה פרעה רוצה שילכו ראשיהם זקניהם ושוטריהם, אנשים אשר נקבו בשמות, ומשה ענהו כי גם הבנים והבנות ילכו כי חג ה' לנו, ומצוה על כולנו לחוג לפניו, אז חרה לפרעה על הבנים והבנות, ואמר שלא ישלח הטף בשום פנים"…
פרעה הבין שבכדי לעבוד את ה' זה מנת חלקם של הזכרים בלבד, אולם הטף והנערים אין להם שום מקום בעבודת ה'. ומשה משיב לו אדרבה אצלנו בעבודת ה' הנערים הם קודמים לזקנים, ויש להם עדיפות קודמת, כי אם אין נערים אין זקנים.
ולכן בעניני פסח אנו מוצאים הדגשה ותשומת לב מיוחדת לילדים הקטנים, כל מצוות ההגדה וכל השנויים הנעשים בליל הסדר, מטרה אחת להם להקנות יסודות איתנים באמונה, ודווקא כאשר הקטן ליבו הטהור והזך מתעסק בעיקרי האמונה והמצוות הרי זה נחקק אצלו לאורך כל ימיו כמו שנאמר: "חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה".
דוגמא לדבר אנו מוצאים אצל אמו של רבי יהושע בן חנניה שעליו נאמר (באבות פ"ב מ"י) "אשרי יולדתו". שהייתה אמו לוקחת את עריסתו לבית המדרש כדי שלא יכנסו באוזניו אלא דברי תורה. וככל שאנו מקנים לקטנים טהרה וקדושה הרי זה נשאר אצלו, והרושם עומד לזמן מרובה.
כדברי הגמ' (ב"ב דף כא ע"ב), התקינו שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים, מאי דרוש, "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". התוספות שם מבארים מהי מעלת הלימוד דווקא בירושלים – "לפי שהיה רואה קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי "למען תלמד ליראה" גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, והיה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בעבודה".
דווקא כאשר הנער עומד ומתבונן בבית ה' במקום קדושה, הרי השפעת המקום היא נותנת רשמים עזים לנגד עיניו, ודבר זה נחרט בנימי נפשו לעולם.
כמו כן אנו רואים עד כמה חשובה סביבתו של הבן, כדאיתא בגמ' ברכות (דף כח ע"ב), כשחלה רק אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמרו לו רבנו למדנו אורחות חיים ונזכה בהו לחיי עולם הבא, אמר להם היזהרו בכבוד חבריכם, מנעו בינכם מן ההיגיון והושיבום בין ברכי תלמדי חכמים… הרי כאשר הבן גודל בחממה של תורה, ורואה לנגד עינו אך ורק תלמידי חכמים העוסקים בתורת ה', בהכרח שבכך יזכו האבות לעולם שכולו טוב.
ואל להם להורים לחשוב, בהיות ובני אינו כשרוני או חכם ובלאו הכי לא יצא ממנו כלום מתעלמים הם מלהשקיע בו. מחשבה זו טעות היא מיסודה, דוגמא מאלפת לדבר, מחנה הנביאה שהתפללה ובקשה מהקב"ה "ונתת לאמתך זרע אנשים" ואמרו חז"ל (ברכות לא ע"ב), זרע מובלע בין אנשים.. לא חכם ולא טיפש, היינו אדם בינוני. ומוצאים אנו בפסוקים שתפילתה התקיימה במלואה שהרי היא אומרת "אל הנער הזה התפללתי ויתן לי ה' את שאלתי אשר שאלתי מעימו". ואותו שמואל המובלע בין האנשים לא החכם מדי ולא טיפש.. מגיע לדרגה שהוא שקול כנגד משה ואהרן, כמו שכתוב בפסוק: "משה ואהרן בכוהניו ושמואל בקוראי שמו", ללמדך שגם בן לא חכם ביותר, יש בו את הכוחות לעלות ולהתעלות ביוזמת עצמו והוריו, ולהגיע לפסגות עצומות.
נשקיע בבנינו ונזכה שימשיכו את מסורת ישראל בדרך העולה בית אל.
הרב שמואל בראשי – ירושלים
