שבת 'שביעי של פסח'
"וירא ישראל את היד הגדולה וגו'" [שמות יד-לא]
יד ה'
את הגבורה הגדולה שעשתה ידו של הקב"ה, והרבה לשונות נופלין, על לשון יד וכולן לשון יד ממש,(רש"י)
בני ישראל רואים את הניסים והנפלאות שעשה להם הקב"ה, כאשר הוא מכה את מצרים, ועתה עם שיחרורם הם חוששים שסכנה חדשה מרחפת על פניהם.הם נמצאים במדבר,מאחר ומצרים רודפים אחריהם ורוצים להשמידם,מלפנים הים והם בתווך.
בצר להם פנה משה רבינו להקב"ה ומבקש להצילם ואז מתרחש הנס הגדול:הים נבקע לשניים.בנ"י רואים את הגבורה הגדולה שעשה להם ה',כמ"ש:"וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'".
לכאורה קשה:מדוע נקטה התורה שבנ"י ראו את היד הגדולה? על איזו יד מדובר? למה נאמר שבנ"י ראו את הניסים והנפלאות?
על כך ישנו פירוש נפלא:
משה רבינו היה בתיבה בסוף על היאור,תינוק קטן שזה עתה נולד ובוודאי שסכנת חיים ריחפה על ראשו,ומנגד הולכת לה בת פרעה לרחוץ על היאור ורואה תינוק המוטל לו בתוך תיבת גומא,כמו כל אם רחמניה היא לא יכולה לראות אותו במצב סכנה וחשבה להצילו אך בדרך הטבע לא יכלה להגיע אליו כיוון שהמרחק ממקום המצאה עד התיבה היה מרחק של 60 אמה[כ-30 מטר] כפי שמובא במדרש שמות רבא על הפסוק "ותשלח את אמתה",רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר ידה,וחד אמר שפחתה,מאן דאמר "ידה" שישים אמה נשתרבבה ידה של בת פרעה! אם כן אנו רואים שעפ"י דרך הטבע לא ניתן היה להצילו, אך בת פרעה רצתה בחמלתה הרבה על התינוק לעשות ניסיון אף אם הוא בלתי אפשרי,על כן היא שלחה את ידה וה' האריך לה את ידה לגודל של שישים אמה,מכאן אנו יכולים ללמוד ולקחת מוסר:כאשר אנו רואים שאדם נמצא בקצה גודל יכולתו ובדרך הטבע לא ניתן להצילו,עם כל זאת עלינו לדעת כי אצל ה' לא קיים המושג "אי אפשר" "לא יכול" ,ה' דורש מהאדם את ההשתדלות ואת גמר המלאכה הוא יעשה,זה מה שעשתה בת פרעה,היא עשתה את חלקה,שלחה את ידה ואת גמר המלאכה עשה ה'.
וזו כוונת הכתוב,שבני האדם ראו את היד הגדולה:הם ראו שמצרים רודפים אחריהם, ים לפניהם ,ובדרך הטבע אין כל סיכוי להינצל,אך הם ראו את היד הגדולה, את אותה יד של בת פרעה שהצילה את משה,ואז הבינו שגם להם ה' יכול לעשות נסים שלא כדרך הטבע.
וזו הדרישה מאיתנו:להשתדל ולעשות ככל האפשרות, הגדר של מול הטבע נשאיר לה'…
מעשה נפלא אירע עם אישה אחת,שהייתה בחודש השישי להריונה,ובבדיקה שיגרתית של אולטרא סאונד,נאמר לה מפי הרופא שהתינוק שבמעיה יולד עם תסמונת דאון.הלם,זו הייתה התחושה בהיוודע "הבשורה המרה" אין לי טעם יותר לחיות,אני לא יכולה לחיות יום אחד נוסף,אלו היו המשפים שנשמעו ממנה בימים הראשונים ברם,אט אט הבינה שאין לה ברירה ויום אחד היא תצטרך ללדת והחיים חייבים להימשך כרגיל.הודע לה שתקרא יום -יום תהילים בבכייה,ובוודאי ה' ישמע תפילתה ואף אם נגזר עליה ללדת ילד כזה,ה' יכול לשנות את גדרי הטבע בכוח תפילתה,כפי שכותב רבינו בחיי.העצה התקבלה ע"י האשה ומידי בוקר לאחר שסיימה תפילתה החלה במשך 3 שעות רצופות לקרוא תהילים בבכייה ובסיום קריאת המזמורים אמרה:"ריבונו של עולם אני מתחננת אליך,אנא אני מבקשת ילד בריא ושלם" וכך במשך 3 חודשים רצופים יום -יום משקלה ירד פלאים ,היא מיעטה לאכול,והייתה כשבר כלי.אך ביטחונה בה' לא פג,היא לא הרפתה,בשאפתנות ובמסירות שאינה יודעת גבולות עמדה בעוז במשימה.
יום הלידה הגיע,לחץ,חרדה,פחד מהבלתי נודע כל התחושות האלו ליוו אותה בימים שלפני הלידה.והנה כולם מחוץ לחדר הלידה מתפללים ובוכים ומקווים שה' יעשה נס,אכן הנס קרה,ה' שמע לכל התפילות,ואת כל הבכיות,פתח שערי שמיים וכיוון שאין תפילה שחוזרת ריקם מלפני ה',גם הפעם ה' הושיע ונולדה להם בת בריאה ושלמה,הוא אשר אמרנו,ה' דורש מאתנו את ההשתדלות והוא כבר ישלח את ידו הגדולה,ולא אחת אנו שואלים:איך החלוקה של ביטחון והשתדלות? ומה המידה לחלוקה בניהם? ראיתי פירוש נפלא מהרב יצחק קודליצקי שהסביר,שביטחון והשתדלות ביחד צריכים להיות 100 אחוז,ומעכשיו הדברים תלויים בך! אם יש לך 20 אחוז ביטחון ממילא אתה צריך 80 אחוז השתדלות,ואם יש לך 80 אחוז ביטחון ממילא אתה צריך 20 אחוז השתדלות,ככל שמידת הביטחון שלך תגדל ותעלה מעלה -מעלה ממילא תקטן מידת ההשתדלות אם כן נבחן את עצמנו %…..ביטחון %…..השתדלות
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
