פרשת אחרי מות
"וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו"
ונתקשה רש"י, מה עניין מיתת בני אהרן לפרשה זו? ופירש משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב, בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון ואף אצל אהרן על ידי שיזכיר לו מיתת בניו יזהר יותר בעבודתו.
והדימוי מתמיה, שהרי בני אהרן מתו על הקריבם אש זרה או ששתויי יין נכנסו להיכל או על שהורו הלכה בפני רבם, אם כך, מה עניין מיתתם לכניסתו של אהרן לקודש הקודשים ודומה הדבר לאב המזהיר את בנו מסכנת הכביש בהביאו ראייה מפלוני שנהרג בעת בניית בניין. שבט לוי נצטוו לשמור בכניסה למקדש לבל ייכנסו זרים וימותו (במדבר יח) ויש להבין במה נשתנה איסור כניסה למקדש שהציבה התורה שומרים לבל יעברו איסור זה משאר איסורי תורה שיש בהם חיוב מיתה שלא מצינו שהצריכה שמירה על כך, אלא כל אדם מוטל לשמור את נפשו, והנראה בזה, ששונה המיתה בנכנס לקודשי הקודשים משאר חיובי מיתות שבתורה. בכל חיובי מיתות המיתה באה כעונש וכפרה על החטא אך בכניסה לקדוש הקודשים אין המיתה באה כעונש אלא כמציאות לפי שקודש הקודשים קדושתו עצומה וגבוהה ואין כח בגוף האנושי לסבול קדושה זו בזמן שהנשמה מחוברת לגוף הגשמי, וממילא מוכרחת הנשמה להיפרד מן הגוף כעין שמצינו אצל חיילי סנחריב שהקדוש ברוך הוא הרגם על ידי שהשמיע להם שירה מפי חיות הקודש ופרחה נשמתם (סנהדרין צה) וכפי שמבואר בספרים כי לא יראני האדם וחי שאמר הקב"ה למשה שאם היה רואה את הקב"ה מיד הייתה פורחת נשמתו ויוצאת מן הגוף כדי להתדבק בו, והיה מת מתוך כלות הנפש מיתת נשיקה וזה שדקדק רש"י בפרשתינו לומר ולא ימות – שאם בא הוא מת, ולא כשאר מקומות שכתוב חייב מיתה. לפי שבשונה משאר מקומות שעל ידי מעשיו מתחייב האדם במיתה עתידית הרי שבנכנס לקודש הקודשים היא מציאות קדושה שאין אדם יכול לעמוד בה.
וזוהי סיבת מיתת בני אהרן שנכנסו לקודש הקודשים שלא בהכנה הראויה ולפיכך מתו, ומה שהביאו חז"ל טעמים רבים אין זו סיבת המוות אלא שחקרו מעשיהם הסיקו שבשורש חטאם נבע מפגם דק במידת הגאוה שסמכו על גדולתם ויכולתם לעמוד בעוצם קדושת קודש הקודשים ועל כן רק בכניסה לקודש ציווה הקב"ה להציב שומרים מה שלא מצינו במקומות אחרים.
ועתה מבואר היטב מה שהזכיר משה לאהרן את מיתת בניו, שכך אמר לו, דע, שעליך להיזהר לעשות את כל מעשי יום הכיפורים בדקדוק עצום שהרי נכנס אתה לקודש הקודשים מקום שעצם הכניסה אלי ומביאה מיתה על האדם מעוצם קדושתו כפי שמתו בניך אלא שגילה הקב"ה שאם הכהן הגדול עושה סדר מסויים של מעשים מצילו הקב"ה ועל כן יש להיזהר עד מאד לבל לשנות במשהו מן הסדר הזה.
והרב כף החיים זצ"ל ציטט מספר הקבלה 'ברי מנוחה' דברים מופלאים בשעה שכהן גדול היה בא להיכל קודש הקודשים והקטורת בידו והוא לבוש בגדים טהורים, והמצנפת בראשו, והאבנט במותניו וצורתו כצורת הכהן של מעלה המלאך מיכאל וזוהר פניו כחשמל והבל פיו כשרפים, היה נכנס להיכל והיה מזכיר את השם ככתבו עם ניקודו והיה מכוון בו בנחת ובהשקט והיו רועשים סיפי ההיכל והיה ההיכל מתמלא זוהר עליון והכהן בתוך הזוהר פותח ואומר: ריבון העולמים יהי רצון מלפניך שתהא שנה זו שנת ברכה והצלחה, וכו'.. ובקודש הקודשים היה חקוק השם באותיותיו ובניקודו בשער הארון, וכאשר היה רואה הכהן ששער הארון היה מלא זוהר לבן היה שמח מאוד.
ואם היה רואה זוהר אדום, לא היה סימן טוב לישראל ולא לכהן ובראות הכהן האדום, היה מתחיל ואומר : ריבון העולמים שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך והיה קו של אור נקשר בבגדו ויוצא לעזרה והיה הכהן הגדול מנענע הקו ורומז שיצעקו בנ"י אל ה' וישובו אליו בכל לבבם, וכראות הכהנים והעם שהכהן מנענע הקו היו צועקים מיד בנפש מרה ושואלים תשובה מלפני הקב"ה ומיד האדם חוזר ללבן..
וכשהיה יוצא לא היה מפנה אחוריו לארון כדי שלא יהיה נענש מיד, אלא היה יוצא אור אחד מבית קודש הקודשים מבין בדי הארון והיה מחבק לכהן והיה מוציאו ברגע קט כדי שלא יחזיר אחוריו לאהרון ששם השכינה, ומה נכבד היה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש, כי זיו השכינה כמעין עטרה לראשו של כהן גדול עד הגיעו לביתו, וכראות העם את הזיו והנורא על ראשו היו עומדים ביראה ובאהבה כורעים ומשתחווים ואומרים 'אשרי העם שככה לו'. שנזכה לזה בבניין בית המקדש במהרה בימנו אמן.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
