פרשת לך לך
"ואעשך לגוי גדול, ואברכך, ואגדלה שמך והיה ברכה" רש"י: ואעשך לגוי גדול זה אומרים על אלוקי אברהם. ואברכך – זה אלוקי יצחק, ואגדלה שמך – אלוקי יעקב. ואין חותמים את הברכה? אפשר לחתום בכל האבות. תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם. שאל אביך ויגדך, זקניך ויאמרו לך, אומר ר' שמעון שקאפ זצ"ל התורה נקראת מורשה, משום שהיא מועברת מאב לבן במסורת הדורות. מיהו האדם היחיד שלא שמע מאבא שלו – אברהם אבינו, את מה שהוא שמע מאביו השתדל לשכוח. האם יש בהיסטוריה עוד אנשים כאלו שלא צריכים לשמוע בקול אביהם?
בדור האחרון יש מיליון בעלי תשובה ששמעו מאבא שלהם דברים אחרים , יש אבות שלא מוכנים לבוא לשמחות של ילדיהם אם לא יהיו שם ריקודים מעורבים, יש אבות שלא מוכנים להתפשר היום הולדת על מסעדה מהדרין, ויש יותר גרועים מאלו.. אומר הקב"ה לאברהם אבינו: בך חותמין, ולא בהם, בדור האחרון , הדור שלפני המשיח יהיו הרבה אנשים כמוך שלא ישמעו לקול אביהם.
והשיב לב אבות (אבות הקדמונים) על בנים, ולא בנים על אבותם (הנוכחים). בדור האחרון אלו שיחזרו בתשובה יחזירו גם את ההורים שלהם בתשובה. "ואת הנפש אשר עשו בחרן", נודע בשערים מה שכתב רש"י הקדוש שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים ולכן העלה עליהם הכתוב כאילו עשו את אותם הנפשות ואמרו חז"ל כל המכניס ברייה אחת תחת כפני השכינה המקום מעלה עליו כאילו יצרה שנא' "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" כמו מי שנפח נשמה לאדם הראשון.
מסופר במדרש שפעם אחת אירח אברהם אבינו זקן בן 90 שנה נתן לו לאכול ולשתות לאחר שסיים הזקן סעודתו אמר לו אברהם שצריך להודות לבורא עולם ולברך על האוכל שאכל. הזקן הוציא פסל מכיסו והחל מנשקו והודה לו על האוכל. החל אברהם לשכנעו שיש בורא לעולם ולאחר שסיים את הרצאתו שוב הוציא הזקן הפסל ונישקו, שראה זאת אברהם התייאש מאותו זקן ואמר לו שילך לדרכו לשלום, מיד נגלה אליו הקב"ה ואמר לו: אברהם 90 שנה הייתה לי סבלנות לזקן הזה ולא התייאשתי ממנו ואתה אחרי 6 שעות אין לך סבלנות בשבילו. מיד רץ אברהם לקראת אותו זקן החזיר אותו למלון ולמחרת בבוקר שיכנעו שיש בורא לעולם עד שזרק זקן הפסל שלו וניפצו לרסיסים וכך התווסף עוד מאמין בבורא העולם.
לפעמים אדם נמצא במקום שאין מי שאומר דברי תורה כגון בין מנחה לערבית ואם לא יקום לדבר ישוחחו האנשים דברי חול ולפעמים אף לשון הרע ורכילות ולכן מוטל עליו לקיים ולומר מה שבפיו: סיפורי צדיקים או משלים וכו', ואף אם אף אחד מהשומעים לא יבין את דבריו גם בזה יש לו מצווה שזיכה את הרבים שלא ידברו לשון הרע.
מסופר על החפץ חיים שבא אליו אברך ושאל את הרב אם יש לו איזו עבודה תורנית בשבילו, אמר לו הרב, בכפר הסמוך דרוש רב שיאמר דרשות בשבת. הלך האברך וסיכם עם הוועד שכל שבת ידרוש 3 שעות. לאחר חצי שנה החליט אותו האברך לערוך מבחן למשתתפים בשיעורים ולתדהמתו אף אחד מהקהל לא זכר כלום מהדרשות שדרש בפניהם במשך חצי שנה. מיד פנה האברך לחפץ חיים וטען חבל לי על הזמן אף אחד לא יודע מה אני מדבר. אמר לו הרב יש לך 300 משתתפים בשיעור ואחה דורש 3 שעות אני ממש מקנא בך שבזכותך 300 אנשים לא מדברים לשון הרע במשך 3 שעות רצופות הרי זה זיכוי הרבים.
שאלו בגמרא מדוע תפילותיו של ר' חייא מתקיימות וענו משום שהיה דואג לזכות את הרבים, היה צד חיות, פושט את עורם כותב עליהם את התורה ומלמד את ילדיי ישראל, ולכן זכה שנעשה פיו כמו פיו של ה' יתברך שגוזר גזרות ודבריו מתקיימין. ומובא בתנא דבי אליהו שאלקנה אביו של שמואל הנביא היה עולה לרגל עם בני ביתו והיו לנים ברחוב וכשבאו אותם אנשי המקום שאלו להיכן הולכים? ענה אלקנה 'בית ה' נלך', כלומר לעלות לרגל והיה משכנע אותם שיעלו עימו, ומכיוון שהיה מזכה את הרבים זיכהו ה' ית' לבן ששקול כמשה ואהרון.
ואשרי מי שזוכה לזכות את הרבים אל יאמר אדם חבל לי על הזמן אולי עדיף ללמוד ללא טרדות מאשר לבזבז את זמני, אשרי העם שככה לו ואשרי העם שה' אלוקיו. שנזכה לזכות ולזכות עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן.
הרב גבריאל מירלא הי"ו מרחובות
