פרשת חיי שרה
בספר "ברית יצחק" מלוקטים דרשות של דרשני ורבני ליטא ומופיע שם דרשת המגיד ממינסק הרב בנימין כהן ששואל על פטירתה של שרה אמנו. אומרת התורה "ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכתה" (כב-ב) שואלים חז"ל ויבא אברהם? מהיכן בא? רש"י אומר אברהם בא מבאר שבע, בזוהר הקדוש כתוב, מהר המוריה בא. שואל המגיד ממינסק מה זה משנה מאיפה אברהם הגיע? מבאר שבע, מהר המוריה או מהר תבור או מהר חרמון, מה זה משנה מהיכן הגיע? צריך להיות כתוב ותמות שרה בקרית ארבע ויספוד אברהם לשרה.
אומר הרב בנימין הכהן – המגיד ממינסק תירוץ נפלא, אברהם מגיע מהר המוריה ושואל היכן שרה? אומרים לו – נפטרה. מתחיל אברהם להספיד את שרה ומה אומר בהספד?! "אשת חיל מי ימצא" אומר אברהם בהספד אתם יודעים מי האשה שנפטרה? אתם יודעים את מי אני מספיד? זו האשה שאחראית מהיכן שאני מגיע!
לפני שבוע לקחתי את בני אהובי, בני יחידי, יצחק, לעקדו על המזבח בהר המוריה ויצחק היה מוכן להיעקד בשמחה על קידוש השם, היכן ראיתם בחור בן שלושים ושבע שמוכן לפשוט את צווארו על גבי המזבח ועוד בשמחה, מי חינך אותו? האשה שאני כעת מספיד, את המסירות נפש ינק יצחק מאימו. אומר שלמה המלך ע"ה בשיר השירים "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן" אם רואים ילדים מחונכים הולכים בדרך השם, מוסרים עצמם למען השם ותורתו לשמירת שבת לאמונה ומסירות נפש הכל מתחיל אצל האשה היא הכתובת, היא שמוסרת עצמה למען חינוך הילדים "שקר החן והבל היופי אשה יראת השם היא תתהלל".
הגמרא בגיטין באגדות החורבן מספרת על אשה ושבעת בניה שנתפסו והובאו אל הקיסר שציווה עליהם להמיר דתם ולהשתחוות לפסל. פנה הקיסר לכל אחד ואחד מהבנים כדי שישתחוו לפסל וכל אחד אמר פסוק מהתורה וסירובו להשתחוות, ציווה הקיסר להוציא להורג את כולם. כשנישאר הילד האחרון, הקטן, פנה אליו הקיסר בחביבות, ואמר לו בטח לא היית רוצה למות כמו שמתו האחים שלך הרי אתה צעיר, כל החיים לפניך, לכן בא נעשה עסק, אני לך לא אצווה להשתחוות לצלם, רק אזרוק את הטבעת שלי מול הצלם ורק תתכופף ותרים את הטבעת ותחזיר לי אותו ואתה משוחרר, מה דעתך?! הסתכל הילד היהודי בבוז כשפניו בוערות כלפיד אש ואומר לקיסר – חבל עליך קיסר חבל עליך קיסר, על כבודך אתה חס שאתה היום כאן ומחר אתה בקבר, ועל כבוד השם יתברך שהוא חי וקיים לנצח נצחים אני לא אחוס? ציווה הקיסר להוציאו מיד ולהורגו. ביקשה האם בדמעות ובתחנונים, אנא תנו לי ברגעיו האחרונים לחבקו ולנשקו ולהיפרד ממנו. נתנו לה, ניגשה האמא לבנה הקטן ליטפה את ראשו וחיבקה אותו, וכך אמרה לו: בני מחמדי כשתעלה לכיסא הכבוד ותפגוש את אבינו אברהם תגיד לו – אבינו אברהם אתה עקדת אחד ואני עקדתי שבעה.
שאל מר"ן הרב שך זצוק"ל זה הזמן לחשבונות כאשר ששה מבנייך שחוטים, והשביעי בדרך! אלא אמר הרב שך, אמרה האמא לבנה הקטן, לך ותגיד לאברהם אבינו שבזכות שאתה עקדת אחד נתת לי את הכוח לעקוד שבעה, 'מתהלך בתומו צדיק אשרי בינו אחריו' (משלי מג).
כשהילדים רואים שההורים מוסרים נפש על שמירת התורה וקיום המצוות כך ימסרו גם הם נפש על דתם ואמונתם וקיום מצותיו של הקב"ה.
מסופר על אשה שכל בניה יצאו ראשי ישיבות וראשי כוללים שאלו אותה איך זכית? אמרה להם רציתי וזכיתי אמרו לה, גם אנו רוצים אפילו רוצים מאוד, אבל לא זוכים אז איך בכל זאת זכית? אמרה להם, נכון גם אתה רציתם, אבל רציתם גם אוטו חדש, ומטבח יפה וטיולים מדי פעם, וילונות ושטיחים ושיש פורצלן, ואני רציתי רק דבר אחד ויחידי, בנים תלמידי חכמים, וזה מה שרציתי ועל זה בכיתי וזה מה שקיבלתי.
שבת שלום ומבורך.
הרב אליעזר מושיאשוילי הי"ו מאשקלון
