פרשת שופטים
כתוב בפרשה: "רַק מֵעָרֵי הָעַמִּים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לֹא תְחַיֶּה כָּל נְשָׁמָה. כִּי הַחֲרֵם תַּחֲרִימֵם… לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יְלַמְּדוּ אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת כְּכֹל תּוֹעֲבֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם וַחֲטָאתֶם לה' אֱלֹקֵיכֶם".
ענין זה הוא נושא כאוב מאוד בעמנו. מאז היותנו לעם ועד היום, היו קבוצות גדולות בעם ישראל שלא נזהרו מהדבר הזה, מלהתחבר לגוים וללמוד ממעשיהם. ופעם אחר פעם היו נפילות רוחניות גדולות, ובעקבותיהן באו גם העונשים… והדברים ידועים.
אמנם נראה שבעת הזאת, בחודש אלול, חודש של חשבון נפש והתעוררות תשובה, צריכים אנו לבדוק את מצבינו גם בנושא זה, ורמוז הדבר בפסוקנו: "אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלוהיהם וחטאתם לה' אלוקיכם" – בארבעת המלים האחרונות: ל'אלוהיהם ו'חטאתם ל'ה' א'לוקיכם" – ראשי התיבות הן למפרע (=מהסוף להתחלה) "אלול".
דוגמא קשה מאוד, יסודית ושורשית, שפגעה קשות ברוחניות של עמנו, היא "תרבות הפנאי". אורח החיים של יהודי הוא, שלאחר שסיים את השתדלותו בפרנסתו, ואת צרכי מחייתו, הריהו פנוי סוף סוף לתכלית שלשמה נוצר הוא וכל העולם – עסק התורה והמצוות. זמן פנוי הוא זמן לעסוק בתורה, בין לבדו, ובין בשיעור תורה עם חברים מקשיבים. הרי צוה ה' בתורה: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך". היהודי שואף להתעלות ברוחניות כל הזמן. עוסק הוא בתורה ללמוד ארחות חיים, לקבל כוחות נפש, להתחבר לבוראו להתקדש ולהתעלות, ולאחר מכן בצאתו מהתורה לסדר יומו – עבודה, סידורים, ניהול ביתו וכו' – מקיים הוא את אשר למד. וכך כל הזמן עולה במעלות התורה והיראה. שמח הוא בתורה ובמצוות, שבהם יזכה להדבק בחי העולמים, ולזכות לחיי נצח עם השכר הגדול שייעד לנו ה'.
אמנם הגוים – מה יש להם בחייהם הגשמיים הבהמיים? סיימו הם את עמל יומם, ומחכים הם מתי יזכו למעט ההנאות שיכול העולם הזה לספק, כי אחרית ותקוה אין להם לאחר חיי עולם הזה, וריקים הם מתוכן רוחני אמיתי. ובכן מצאו להם כל מיני מעשים לשעשע את עצמם: ספורט ומשחקים, תחביבים ובילויים. מירוצים ותחרויות, הופעות ושאר קשקושים ופעלולים. יושבים הם חבורות חבורות, ומבלים – מלשון בלאי – מבלים את הזמן ומבזבזים אותו, כי מה עוד יש להם? והאם יש תכלית לכל זה? לא! רק להעביר את הזמן!!! ומה קורה לאחר שמסיימים את הבילוי? חוזרים הביתה, ומרגישים את הריקנות. מרגישים איך כל מה שעשינו זה לבזבז את הזמן.
כל זה היה קיים תמיד, אך בעשרות השנים האחרונות הפליאו לעשות – את כל אלה הצליחו להכניס הביתה. בטמבלויזיה או בכל כלי תקשורת אחר. "יצא אדם לפעלו, ולעבודתו עדי ערב", וחוזר אל ביתו, אוכל ונרגע. ומה עכשיו? עכשיו יושב מול המסך, ומתחיל להסתכל על כל הקשקושים והשטויות של העולם. של כל העולם. כל מי שעשה או המציא איזו שטות – הוא יושב לראות. כבר לא צריך לצאת, להוציא כסף ולטרוח על זה. יושב בביתו ומבלה את זמנו.
ואם היה זה אצל הגוים בלבד – ניחא. אלא שהצליחו להחדיר תרבות זו, "תרבות הפנאי", לתוככי עמנו. במקום להתעסק בחיי עולם, במטרה לשמה בא, יושב היהודי ומבלה את זמנו וכוחותיו אשר ניתנו לו לעבודת הבורא על קשקושים. אין אני מדבר כעת על כל איסורי התורה החמורים שעוברים על ידי מכשירים אלו, שכל אחד מזעזע ומפחיד בפני עצמו (כפירה, ראיות אסורות, לשון הרע ורכילות, ליצנות, אפיקורסות, ועוד כל מיני בעיות פסיכולוגיות הנגרמות לצופים הפאסיביים, בעיות בהם מודים גם החוקרים של הגוים). אני מדבר כעת על עוון ביטול תורה, ביטול התכלית, בזבוז הדבר היקר ביותר שיש לאדם בעולם הזה – הזמן. מתוך מיליארדי שנים לפחות של חיי עולם הבא – ניתנו לנו כאן שבעים, שמונים, או מאה ועשרים שנה. מה אנו עושים בהם? "תרבות הפנאי"? איפה יש "פנאי"? יש תכלית שאליה שואפים כל הזמן, וכל השאר זה רק אמצעים להגיע לתכלית.
יהי רצון שנזכה להתנתק מתרבות הגוים בכלל, ובפרט בנושא זה. נדע לנצל את זמננו להתקרבות לבוראנו ולהגעה לתכליתנו על ידי לימוד תורתו וקיום מצוותיו, ונינצל מכל השפעה רעה של הגוים, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
