פרשת מטות מסעי
ומאידך, בחנותם במקומם ובמצבם החדש לאחר שקנו את קנייני הנפש עליהם עמלו במסע שקדם לכן, היה עליהם להיזהר מן היצר המנסה ליטול מידיהם את מה שכבר השיגו והשרישו בנפשם, ורק בהחזיקם בכל כוחם במדרגת הטהרה החדשה והגבוהה יותר אליה הגיעו במסעם, יכולים היו להמשיך למסע נוסף, ולהתעלות במדרגת טהרתם עוד ועוד.
וזאת כוונת רש"י שעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה. אלא על ידי המסעות הללו יצאו מטומאת מצריים והתקדשו לקראת בואם לארץ ישראל. ודווקא על ידי הקושי שבמסעות עלו ישראל ונתעלו.
ושני הפירושים שהביא רש"י משלימים אחד את השני, בפירוש הראשון שלא היו ישראל מטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, הכוונה היא שלא טלטלם הקב"ה יותר ממה שהוצרכו בכדי להשלים את עבודתם ולהיטהר מטומאת מצרים, ובפירוש השני שהתכלית המסעות לרפואתם מחולי טומאתם אשר נטמאו במצרים.
ללמדנו שכל קושי וניסיון המזדמן לאדם בחייו, לא הביאו עליו הקב"ה אלא כדי להעלותו במדרגה ולקרבו אליו, ואת אשר יאהב ה' יוכיח, והקושי שנגזר עליו לסבול הוא מדוייק לפי הנצרך לתיקונו באותה שעה, ובזמן עתות מנוחה בחיי האדם, לא נועדו חלילה למנוחה והפסד ממה שהשיג עד עכשיו, אלא נועד שיתמיד ויתחזק במעלות שכבר קנה ולהכשיר את עצמו להתעלות ולילך מחיל אל חיל.
התורה מוסיפה וכותבת שכל המסעות של בני ישראל היו "ביד משה ואהרן", ולכאורה מדוע התורה מדגישה זו הרי זה ברור שהכל היה על פי משה ואהרן שהרי הם הנהיגו את עם ישראל.
ומתרץ בספר צרור המור, שאע"פ שהיו מבני ישראל שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה ולא היו ראוין ליגאל בכל זאת נגאלו בזכות משה ואהרן.
וכן בכל דור ודור שאם עדיין אינו זכאי ואינו ראוי, הרי מתקיים ועומד בזכות הצדיקים ולומדי התורה שבו.
כמו שאמרו חז"ל: בכל יום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (תענית דף כד ע"ב), לפיכך עלינו להכיר טובה ולהוקיר ולכבד את גדולי הדור ואת תלמידי החכמים שבו. ואפשר להוסיף ולומר שהתורה רומזת שכל מסעי בני ישראל בחייהם של כל אדם ואדם שאם הוא נוסע ומתמודד בחיים, אם הוא ייסע על פי משה ואהרן בצורה נכונה ומפוקחת שהיו מנהיגים את עם ישראל בחכמה ובתבונה, כך יוליך את עצמו ויצליח בכל מסעותיו. לכן יש להתייעץ עם גדולי הדור וחכמיו איך להמשיך את מסע החיים ובכך יצליח ביותר.
ומאידך, בחנותם במקומם ובמצבם החדש לאחר שקנו את קנייני הנפש עליהם עמלו במסע שקדם לכן, היה עליהם להיזהר מן היצר המנסה ליטול מידיהם את מה שכבר השיגו והשרישו בנפשם, ורק בהחזיקם בכל כוחם במדרגת הטהרה החדשה והגבוהה יותר אליה הגיעו במסעם, יכולים היו להמשיך למסע נוסף, ולהתעלות במדרגת טהרתם עוד ועוד.
וזאת כוונת רש"י שעפ"י שגזר עליהם לטלטלם ולהניעם במדבר, לא תאמר שהיו נעים ומטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה ולא הייתה להם מנוחה. אלא על ידי המסעות הללו יצאו מטומאת מצריים והתקדשו לקראת בואם לארץ ישראל. ודווקא על ידי הקושי שבמסעות עלו ישראל ונתעלו.
ושני הפירושים שהביא רש"י משלימים אחד את השני, בפירוש הראשון שלא היו ישראל מטולטלים ממסע למסע כל ארבעים שנה, הכוונה היא שלא טלטלם הקב"ה יותר ממה שהוצרכו בכדי להשלים את עבודתם ולהיטהר מטומאת מצרים, ובפירוש השני שהתכלית המסעות לרפואתם מחולי טומאתם אשר נטמאו במצרים.
ללמדנו שכל קושי וניסיון המזדמן לאדם בחייו, לא הביאו עליו הקב"ה אלא כדי להעלותו במדרגה ולקרבו אליו, ואת אשר יאהב ה' יוכיח, והקושי שנגזר עליו לסבול הוא מדוייק לפי הנצרך לתיקונו באותה שעה, ובזמן עתות מנוחה בחיי האדם, לא נועדו חלילה למנוחה והפסד ממה שהשיג עד עכשיו, אלא נועד שיתמיד ויתחזק במעלות שכבר קנה ולהכשיר את עצמו להתעלות ולילך מחיל אל חיל.
התורה מוסיפה וכותבת שכל המסעות של בני ישראל היו "ביד משה ואהרן", ולכאורה מדוע התורה מדגישה זו הרי זה ברור שהכל היה על פי משה ואהרן שהרי הם הנהיגו את עם ישראל.
ומתרץ בספר צרור המור, שאע"פ שהיו מבני ישראל שעדיין היו שקועים במ"ט שערי טומאה ולא היו ראוין ליגאל בכל זאת נגאלו בזכות משה ואהרן.
וכן בכל דור ודור שאם עדיין אינו זכאי ואינו ראוי, הרי מתקיים ועומד בזכות הצדיקים ולומדי התורה שבו.
כמו שאמרו חז"ל: בכל יום בת קול יוצאת ואומרת כל העולם ניזון בשביל חנינא בני (תענית דף כד ע"ב), לפיכך עלינו להכיר טובה ולהוקיר ולכבד את גדולי הדור ואת תלמידי החכמים שבו. ואפשר להוסיף ולומר שהתורה רומזת שכל מסעי בני ישראל בחייהם של כל אדם ואדם שאם הוא נוסע ומתמודד בחיים, אם הוא ייסע על פי משה ואהרן בצורה נכונה ומפוקחת שהיו מנהיגים את עם ישראל בחכמה ובתבונה, כך יוליך את עצמו ויצליח בכל מסעותיו. לכן יש להתייעץ עם גדולי הדור וחכמיו איך להמשיך את מסע החיים ובכך יצליח ביותר.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
