פרשת 'נצבים'
"אתם נצבים היום כלכם" וגו' [כט-ט]
התעוררות מחרדת הדין
למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים בפרשה זו, חוץ ממ"ט שנאמרו בתורת כהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו מי יכול לעמוד באלו, מיד קרא אותם משה והיה מפייסן וכו'. אבל ישראל כשהייסורין באים עליהן הם נכנעין, שנאמר: כוס ישועות אשא וגו', צרה ויגון אמצא וגו' אמר הקב"ה: הקללות הם מעמידים אתכם וכן הוא אמר: למען ענותך למען נסותך והטיבך באחריתך. [מדרש תנחומא]
ביאורם של דברים, אומר הגי"ל חסמן זצ"ל בספרו "אור יהל" [ח"ג] כי תכלית הייסורים והקללות לשבור את לב האדם ולהכניעו בפחד ה' יתברך וביראתו ואם כן, כיוון שהוריקו פניהם לשמע הקללות ונשבר לבם בקרבם, הרי הושגה התכלית עוד בטרם נתקיימו הקללות, ושוב לא היה צורך להביאן עליהם ולייסרם. זהו תוכן פיוסו של משה, אמנם כל זה נכון לגבי לקחת בחשבון שישנם גם כאלה שעליהם נאמר: "פן יש בכם שרש….. בלבבו לאמר שלום יהיה לי" וגו' האומר "שלום יהיה לי" למרות ששמע את דברי האלה, אינו נכנע לשמע הקללות, לגביו אין עצה אחרת אלא: "ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה".
מדוע לא השפיעה עליו שמיעת הקללה? משום "והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי" הוא מתנחם בלבו כי לא תשיג אותו הרעה "כי בשררות לבי אלך", מפרש הרמב"ן: התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות ואם כן מכיוון שהתגברה בו התאוה וקשה לו לפרוש ממנה, לכן הוא מרגיע את עצמו בתקווה של "שלום יהיה לי". ומוסיף האבן עזרא: שתקווה זו מבוססת על ההנחה – שלא יאונה לו כל רע בזכות הצדיקים.
מכאן יכולים אנו ללמוד מה בין אלה שהוריקו פניהם לשמע הקללות, לבין בעלי שרירות הלב. הראשונים סילקו את הפורענות מעליהם על ידי פחדם ושברת ליבם, עד שהיה צורך לפייסם באמור להם: "אתם נצבים" אבל זה שהסיר פחדו בשרירות לבו ואף על פי שמאמין בקללות, מכל מקום הוא סבור שבצדקת הצדיקים יונח גם לו, על כן הוא מגביר מאוד את חרון אף ה' עליו, והתוצאה, והתוצאה: שגגות העבר יצורפו עתה לזדונות ונפרעים ממנו על הכל [ראה רש"י]. ונוסף לכך, "לא יאבה ה' סלוח לו" וגו' "ורבצה בו כל האלה" וגו' ומכאן מתבקשת המסקנה, שעלינו לבדוק היכן אנו נמצאים, האם אנו במצב של לב נשבר ויראים וחרדים מפחד הדין, או שאנו סומכים על כל הזכויות שלנו בבחינת "שלום יהיה לי" ב"ה אין לי מה לדאוג, מצבי יחסית טוב לעומת האחרים שכלל אינם שומרים תורה ומצוות.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
