פרשת בלק
כח הדיבור
"ועתה לכה-נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר".
בעל הטורים מסביר "ארה לי" פיו הכשילו שלבסוף קלל אותו, ידוע הדבר כמה כח יש לדיבור מילה שיוצאת לאדם מהפה אין להשיב ולא משנה איזו מילה יצא לאדם מהפה לטוב ולמוטב ולכן צריך האדם להרגיל את עצמו ואת פיו לדבר אך ורק דברים טובים וחיוביים שנאחל האחד לשני אך טוב וחסד.
"מות וחיים ביד הלשון" (משלי י'ח – כ'א) הלשון לא רק שיש בכוחה להמית ולפגוע אלא שהפגיעה שלה קשה יותר מפגיעת חרב כי החרב פוגע והורג רק את מי שנמצא לידו בקרבתו לעומת זאת הלשון היא פוגעת ויכולה גם להרוג גם את מי שלא נמצא בקרבתה אלא רחוק ממנה גם לשם זה מגיע כפי שכתוב: "כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר" בסופו של דבר הדיבור הזה יגיע אל מי שמדברים עליו, ולכן בלק שוכר את בלעם הרשע כדי לקלל את עם ישראל מכיון שבלק ידע איזה כח יש לדיבור ובמיוחד כח הדיבור שיש לבלעם הרשע.
בעל הפלא יועץ כותב שהדיבור הוא רובו קשה ומיעוטו יפה כי לדיבור יש יתרון גדול מאוד שאם האדם יידע להשתמש בו כראוי אפשר לקיים בכלי זה שנקרא 'פה' דיבור דברים חיוביים מאוד ומצוות רבות שמקורם הוא בפה, כגון תפילה, לימוד תורה, ברכות, מזון כשר וכן על זה הדרך, ומצד שני אפשר גם לקלקל ע"י כח הדיבור כגון לנבל את הפה וכל מיני דיבורים רעים לשון הרע, שבועת שקר, מתכבד בקלון חברו, ע"י שמספר לחברים או למשפחה כל מיני דברים שלא צריך לספר ועוד כהנה רבות, ולסוף ערך הדיבור כותב בעל הפלא יועץ "ומה טוב ומה נעים אם ישתדל להפך דבריהם לדברי קדושה" שהאדם צריך להשתדל שכל דיבורו יהיה דברים של קדושה דיבורים חיוביים ולא שליליים.
שמעתי סיפור יפה מפי הר' משה מור שליט"א על ממציא חוט הלהט (חשמל) תומאס אדיסון ומסיפור זה אפשר להבין כמה כח יש לדיבור ולמילים שיוצאים לנו מהפה. כאשר אדיסון היה ילד קטן תלמיד בבית הספר אימו סיפרה לו שהמורה שלו כתב לה מכתב עליו והמכתב אצלה ובמכתב המורה מביע את הערכתו אליך על כך שהינך תלמיד מצטיין ומקשיב ושהינך ילד מאוד חכם ונבון ומבין את הנלמד ושאתה כל כך גאון שהמסגרת בו אתה נמצא אינו מתאים לילד גאון שכמותך אלא מסגרת אחרת של מחוננים. וכך גדל אדיסון מתוך מחשבה שהוא גאון ואין שני לו ובתחושה זו הילד גדל ולמד. לימים כאשר אדיסון כבר המציא את החשמל הגיע לידיו המכתב המקורי שהמורה כתב עליו ומסר לאימו וכאשר אדיסון פתח את המכתב הוא נוכח לקרוא שלא כפי שאימו אמרה לו את כל התשבחות שהאמא העריפה עליו אלא בדיוק ההיפך שהוא שובב ולא מקשיב בשיעורים וכן על זה הדרך, אבל עכשיו זה כבר לא משנה כי הוא כבר הגיע להישגים מאוד משמעותיים, כגון המצאת החשמל, זאת אומרת שאם אימו היתה אומרת לו בדיוק את מה שהמורה כתב יתכן מאד שהוא לא היה ממשיך בלימודים כפי שהוא עשה, לאחר שאימו שינתה את המכתב של המורה המילים שאימו אמרה לו נתן בו כוחות להמשיך וללמוד, נתן בו תעצומות נפש להמשיך ולהתמיד בלימודים. זהו למעשה כח הדיבור תלוי לאן האדם מנתב את הכח הזה שהקב"ה נתן ביד האדם.
יה"ר שנזכה באמת לנצל את הכח הזה שנקרא דיבור לדברים שבקדושה אמן.
שבת שלום.
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
