פרשת תצוה
המדרש (אסתר רבה ז,י) ממשיל את המן הרשע לציפור שביקשה לנקום בים על שגליו הרסו את קינה, וניסתה לייבשו. מה עשתה? נטלה מים מן הים במקורה ושפכה ליבשה, ונטלה עפר מן היבשה והשליכה לים… "כך אמר הקב"ה להמן הרשע: שוטה שבעולם, אני אמרתי להשמידם כביכול ולא יכולתי… ואתה אמרת להשמיד להרוג ולאבד?!". נשאלת השאלה, מה המשל תורם להבנת העניין? מה לא ברור באמירה שאי-אפשר להשמיד את עם ישראל, מפני שאפילו הקב"ה אומר על בניו: "חִצַי כלים והם אינן כלים" (ספרי עקב יא,יז). איזו תוספת הבנה מתקבלת ממשל הציפור המנסה לייבש את הים?
המן הרשע לא היה טיפש. הוא נמנה עם שרי המלך. גם הגורל שערך ("הפיל פור, הוא הגורל") מעיד שידע את דברי ימי ישראל ומה היה סופם של אויבי ישראל, ולכן חיפש דרך מחוכמת לפגוע בהם. בני ישראל נמשלו (במשל הידוע של רבי עקיבא) לדגי הים, שהשועל הציע להם לצאת מן המים ולהינצל מרשתות הדייגים. השיבו לו: "לא פיקח אתה, אלא טיפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!". המן הבין שבלתי-אפשרי לפגוע בבני ישראל כשהם שרויים במקום חיותם, במי התורה והמצוות, ולכן ניסה להעבירם מן הים ליבשה. זו משמעותו העמוקה של משל הציפור והים.
המן ראה שיש יהודים שעוזבים את ה'ים' ועוברים ל'יבשה'. זה התחיל בסעודת אחשוורוש, "נהנו מסעודתו של אותו רשע". אמנם הם אכלו שם מאכלים כשרים ("כרצון איש ואיש"), אבל עצם ההנאה מסעודת אחשוורוש העידה שענייני העולם הזה תופסים מקום אצלם ומושכים את ליבם. אחר-כך ראה המן כי כל היהודים – חוץ ממרדכי – כורעים ומשתחווים לו. בעקבות זאת עלה בדעתו שנפרץ הגבול בין הים ליבשה, ועכשיו אפשר לנתק את היהודים ממקור חיותם, וכך לפגוע בהם.
את הרעיון הזה מבטא משל הציפור שניסתה לייבש את הים. אבל הקב"ה אמר להמן, שאף-על-פי שבני ישראל לא נהגו כשורה, ואפילו אם יש מי שראוי להענישם בחיצים, בכל-זאת אי-אפשר לכלותם, בבחינת "להחליפם באומה אחרת איני יכול" (פתיחתא רות רבה ג). בני ישראל אינם כמו עבד שסרח, שאדונו יכול להיפטר ממנו, אלא כמו בנים לאב, ואף למעלה מזה – נשמות ישראל קשורות בקב"ה קשר הדוק, יותר מכל קשר דם. וגם אם כמה טיפות מים יצאו מן הים ליבשה – גם אם כמה יהודים יצאו ממקור החיים של התורה והמצוות – עודם נשארים בבחינת "הדבקים בה' אלוקיכם". וכאשר "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" – שנת מלכו של עולם, התעוררה נקודת היהדות הרדומה אצל כל היהודים, ובבת אחת התגלתה האמת הפנימית שלהם, ונעשה "ונהפוך הוא". (תורת מנחם)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
