פרשת שלח
"למטה ראובן שמוע בן זכור" (יג-ד)
כתוב באריז"ל שמאחר והקב"ה ראה מה שהתרחש בליבם של מרגלים הוא עיבר בהם את נשמות השבטים הקדושים ואולי אז תהיה הצלה.
מה זה עיבור? כאשר אדם עושה מעשים טובים שבעבר עשה אותם צדיק או שיש צדיק משורש נשמתו מתעברת בו נשמת צדיק ועוזרת לו לעלות מעלה מעלה בעבודת ה' בתורה בתפילה ובמעשים טובים.
למטה ראובן – שמוע בן זכור נשמת ראובן התעברה בו. למטה שמעון – שפט בן חורי נשמת שמעון התעברה בו. בכל מרגל התעברה נשמת אבי השבט שלו, כל אחד מהשבטים הקדושים היה צריך לעזוב את מקומו בגן עדן העליון ולרדת לכאן להתעבר במרגלים. מה יעשה יוסף יש לו שני שבטים אפרים ומנשה? אצל אפרים כתוב למטה אפרים – הושע בן נון, ואילו אצל מנשה כתוב למטה יוסף למטה מנשה – גדי בן סוסי.
אומר האריז"ל יוסף הלך עם הבכור, נשמת יוסף הצדיק התעברה במרגל של שבט מנשה בגדי בן סוסי, אבל מה יעשה הושע בן נון, רק שבט אפרים לא יקבל עיבור. מאחר שמשה רבנו התפלל עליו ירדה נשמתו של לוי והתעברה בו כל מרגל קיבל את העיבור המיוחד לפי שורש הנשמה שלו כדי שיוכל לסייע לו כמה שיותר שלא יחטא בחטא המרגלים ובכל זאת עם כל הסיוע מלמעלה לא עזר שום דבר והמרגלים הללו נכשלו וחטאו, ואילו רק המרגל של שבט אפרים שקיבל בכלל עיבור של 'ברירת מחדל' מאחר שהעיבור של שורש נשמתו היה תפוס דווקא הוא זה שהצליח להימלט ולצאת בשלום, כי הוא הלך להשתטח על קברי אבות.
לא עיבורים ולא ייחוסים ואפילו לא רוח הקודש שום דבר, רק התפילה שלך, יכולה לעזור לך. אבל הקדושים הללו ירדו לעזור מן השמים אפילו הכי רק התפילה שלך יכלה להושיע אותך.
פעם אחת נכנסה אישה למגיד ממעזריטש לבקש ברכה שיהיו לה בנים, א"ל המגיד את תביאי לי 50 זהובים אתן לך ברה ויהיה לך בן, האישה הלכה לשוק וקנתה סחורה מכרה סחורה עסקה בתפירה במשק בית עבדה ימים ולילות עד שיצאה נשמתה לבסוף הגיעה למגיד רק עם 20 זהובים ומתחננת על נפשה, א"ל המגיד כבר אמרתי לך רק אם תביאי לי 50 זהובים אתן לך ברכה לבנים התעצבנה האשה ואמרה אני לא צריכה את הברכה שלך הקב"ה ייתן לי בן. אמר המגיד לתלמידים עכשיו יהיה לה בן.
מסופר על הבעל שם טוב הק' שפעם אחת הגיע לכפר אחד ניגש לאחר הבתים של העניים ואמר לתלמידו שיבקשו מבעלת הבית שתביא לו לאכול, מה אמרה להם האישה יש לי קצת לחם ולבן אבל אני צריכה להביא את האוכל לבעלי חוטב העצים, הוא צריך לחזור עוד מעט לבית מיום עבודה קשה ויום מפרך ואין לו מה לאכול. הבעש"ט התעקש והתלמידים אמרו לה שהרב רוצה לאכול. לא הייתה לה ברירה ונתנה לו את פרוסת הלחם האחרונה. לאחר הסעודה ביקש הבעש"ט לישון אמרה לו בעלת הבית אין לי אפילו מיטה יש לי רק מעט תבן וקש בשביל בעלי, שוב התעקש ולא הייתה לה ברירה ונתנה לו את התבן לישון עליו, שחזר בעלה מהעבודה עייף וייגע ביקש לאוכל אמרה לו אישתו מצטערת אבל אין אוכל, לא יודעת מה קרה אבל הרב הגיע והתעקש לאכול לא הייתה לי ברירה והבאתי לו את האוכל היחיד שנשאר לנו, מסכן החוטב הבטן מקרקרת אבל לפחות הוא ילך לישון וישכח מהרעב. מצטערת אבל הרב גם ביקש לישון ולא הייתה לי ברירה הבאתי לו את התבן והקש שלך.
היהודי הזה יצא החוצה הסתכל לשמים והתפרץ בבכי עז רבנו של עולם אחרי עבודה כה קשה גם לא לאכול וגם לא לישון עד היכן תגיע העניות הזאת. לאחר זמן עבר הבעש"ט עם תלמידיו שוב בכפר הזה ואותו מקום שהיה בית העני היה כעת ארמון מפואר, דפק בדלת ובעל הבית פתח לו, אמר הבעש"ט לבעה"ב אתה תספר את הסיפור של כיצד התעשרת ואחר כך אני אספר את הסיפור שלי. סיפר בעל הבית, בעבר הייתי מכין יין אבל פשטתי רגל ולא הצלחתי, לכן עסקתי בחטיבת עצים, למחרת שעזבתי את ביתי ניגש אלי הפריץ ורצה מהיין שלי, אמרתי לו שאין לי הוא התעקש ולבסוף שירדנו למרתף ראה שנשארה לי חבית אחת וביקש אותה לעצמו, הסברתי לו שהיין הזה הוא בשבילי אך הוא המשיך להתעקש לקחתי כוס יין ערבבתי אותה בחבית של מים והקדוש ברוך הוא שם בזה טעם גן עדן. הפריץ כל כך התענג מהיין עד ששמועה פשטה בכל העיר שיש לי יין מוצלח וכן מחבית של יין אחת מילאתי מאות חביות של יין וכך התעשרתי.
אמר הבעש"ט עכשיו תשמע את הסיפור שלי, ראיתי שנגזרה עליך עשירות אבל מכיון שאף פעם לא התפללת, לכן ביקרתי אצלך וכשבכית והתפללת כבר למחרת צמחה הישועה. נו מה אתם חושבים שהיהודי הזה אף פעם לא התפלל? הוא הלך בדיוק כמונו כל יום לבית הכנסת וקרא כל יום שמע ישראל עם תפילין ובכל זאת הוא אף פעם לא התפלל, התפילה מעומק הלב בבכיה ותחנון בלי להרגיש שום אופציות אחרות שאם מקסימום השם לא ייתן אני אסתדר איכשהוא. תפילה מעומק הלב שאין אופציות אחרות אלא 'אין עוד מלבדו' והכל הכל מאיתו יתב' אזי ימלא השם משאלות ליבנו לטובה ולברכה לששון ולשמחה כיון ששערי דמעה לא ננעלות.
הרב גבריאל מירלא הי"ו – רחובות
