פרשת ויקרא ופסח
חודש האביב
ממכתבו של הרבי מליובאוויטש י"א ניסן התשכ"ה:
הקב"ה קבע שיציאת מצרים תתרחש בחודש האביב, והתורה מצווה על תשומת לב מיוחדת שפסח יחול תמיד בחודש האביב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוקיך כי בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים לילה" (דברים ט"ז א') על מנת לשמור על קביעותו של פסח בחודש האביב – בהתחשב בכך שהלוח שלנו נקבע על פי הלבנה, דבר הגורם להפרש של אחד עשר יום לגבי השמש, אשר על פיה נקבעות תקופות השנה – יש לנו מדי שנתיים שלש שנה מעוברת בה נוסף חודש שלם – אדר, כך ששנת הלבנה משתווה עם שנת החמה, ופסח חל תמיד בחודש האביב, ועל ידי כך מתווסתים ומסתדרים כל חדשי השנה, וכל החגים הנקבעים במועדם הנכון.
התרחשות יציאת מצרים בחודש האביב, מוסברת על ידי חז"ל כחסד מיוחד מאת הבורא בהוציאו את ישראל ממצרם בעונה הנוחה ביותר של השנה, ברם, כמו בכל העניינים בתורה, יש גם בזה רמזים , טעמים, והוראות רבות לכלל ולפרט, אחת הנקודות שברצוני להביע בזה , תתבהר לכשנתבונן בנסיבות בהן התרחשה יציאת מצרים: מאות בשנים היו ישראל משועבדים לעם ששלט בכל עמי הסביבה, לא רק בכוח החומר של 'רכבו ופרשיו' אלא גם בעדיפותו המכרעת בתחומי המדע, בכל הנקרא כיום תרבות וציוויליזציה (קידמה).
התרבות והתפתחות החברה האנושית של מצרים התבססו על כוחות הטבע ותופעותיו, ובמיוחד נהר הנילוס, ארץ מצרים דלת גשמים היא, אך כוח ההמצאה האנושי יצר בה מערכת השקאה מלאכותית, שהפכה את מצרים לגן פורה מוקף מדבריות, נסיבות אלו הביאו אתם תרבות אלילית ענפה, שהיו בה שני קווים ראשיים: האלהתם של כוחות הטבע, והאהלת כוחות אנוש שהשכילו לנצל את כוחות הטבע (האלהה – התייחסות לדבר גשמי כאלוקי), ומכאן צעד קטן בלבד להאלהת פרעה, שגילם באישיותו את שיא השלימות המצרית של האדם הגניאלי (הגאוני, המושלם). השקפה כזו, הרואה בעולם תרכובת של כוחות 'טבע רבים' ובהם גם כוח האדם בתוספת הפילוסופיה של כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, הוליכו לשפל רוחני וירידה מוסרית עצומה, ש'הצדיקה' הרגשת עליונות, ודיכוי חסר בושה כלפי האדם או העם החלש פיזית.
הפולחן האלילי של מצרים הגיע לשיא ביטויו בעת ההתחדשות השנתית של כוחות הטבע, בחודש האביב, החודש של מזל טלה, ולכן היה הכבש מהסמלים הראשיים של העבודה זרה המצרית.
והנה מופיע משה רבינו ובפיו הבשורה 'פקד פקדתי' הגיעה השעה שאלוקי אברהם יצחק ויעקב החליט לשחרר את עם ישראל מיד פרעה ומגלות מצרים. כבר 210 שנה שישראל נתונים תחת יד פרעה, חלקם אפילו נבלעו או נטמעו ב'תרבות המצרית'. לעזרה כלשהי מעמי הסביבה לא היה מקום לצפות, אף עבד אחד לא הצליח עז אז להשתחרר ממצרים, מנקודת מבט טבעית פשוט אין שום סיכוי לשחרור עם ישראל ממצרים – ולמרות הכל מבטיח להם משה רבינו: שעת השחרור הגיע, ברם ישנו תנאי אחד, משכו וקחו לכם צאן למשפחותיכם ושחטו הפסח.
משכו – התנתקו מהעבודה זרה של המדינה, וקחו לכם – קחו לכם שה (אותו היללו המצרים) ושחטו אותו כקרבן פסח לה', אין זה מספיק לכפור באלילות המצרית בליבו פנימה, או בביתו שלו בצינעא ובחשאי, אלא דווקא בגלוי, ללא מורא, ככל הפרטים שהיו קשורים בהקרבת קרבן פסח במצרים, אזי מבטיח להם משה בשם הקב"ה אשר לא זו בלבד שיגאלו ממצרים אלא שפרעה עצמו יצווה עליהם לצאת ממצרים, והגאולה תתרחש לא בתקופה בה כוחות הטבע רדומים ונעלמים, אלא דווקא 'בחודש האביב', במרכז החודש בו כוחות הטבע מתגלים בתוקפם. ובזאת הודגש, שלא קיימים שני עולמות מובדלים, עולם הטבע וכוחותיו ועולם ש'למעלה מהעולם', אשר פעמים גובר האחד על זולתו ופעמים להיפך, קיים רק אל אחד ויחיד שהוא בעל הבית המוחלט על כל העולם, והוא גם מאחד את כל העולם, הכרה זו באה לשיא ביטויה במתן תורה, גולת הכותרת של יציאת מצרים שהתחיל ב'אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים לא יהיה לך אלוקים אחרים וכו'.
כשם שהיה בעבר במצרים, כך גם בימינו ישנם הבונים חייהם על 'האלהת' מה שמכונה כוחות הטבע, בתוספת ה'כוחי ועוצם ידי' של האדם, אחרים מצאו 'דרך מוצא' בביתו הפרטי יש לו מקום גבוה לקב"ה, אבל בחברה הריהו 'כמו כולם', נהיה כגויים, ואדרבה – עוד יותר גוי מהם, בא חג הפסח ומזכיר שוב: פקוד פקדתי – אין לכם ברירה, הקב"ה זוכר אתכם, ובהכרח שיהיה – 'משכו' התנערו מהעבודה זרה של המדינה, בכל צורה שתתבטא, ועשו זאת בגלוי, ללא מורא ובגאווה, 'וקחו לכם' קחו את עצמכם כל אשר לכם, כל האפשרויות מהכוחות שלכם 'לכם' אל עצמיותכם, אל ה'אני' היהודי האמיתי והנצחי, ועשו את בחודש האביב מבלי להיגרר אחר המנעים ומבלבלים הטוענים שמאחר וקיים עולם מלבלב , והאדם במרכזו עם כוחו ועוצם ידו – הרי 'אלה אלוקיך' זהו האליל שלך, אליו אתה משתעבד, מבלי לתת מקום רחמנא ליצלן לקב"ה – אלא אדרבא "בחודש האביב הוציאך ה' אלוקיך ממצרים" והעולם המלבלב על פלאי הפלאים הניכרים בו מביאים ביתר בהירות לראות האמת- ובנוסח חז"ל -ש'ה' אלוקינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום' (כלומר שהוא דואג לכך שלא יחסר דבר בעולמו).
שהקב"ה יעזור ויצליח שפסח – זמן חרותנו – יביא את כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל לחירות האמיתית מכל המניעות והמגבלות, ונעבוד את הקב"ה בלבב שלם, וגאולת הפרט תביא את גאולת כלל ישראל, הגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו במהרה בימנו.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ שרה בת מיכאל וציפורה אשת סימון ת. נ. צ. ב. ה
