פרשת לך לך
סוד כוחו של עם ישראל
מלחמת העולם הראשונה מסופרת לנו בפרשת השבוע, ארבעה מלכים נלחמו מול חמישה, ובקרב הגדול נפל בשבי לוט בן אחי אברהם, לאחר שאברהם אבינו מקבל את המידע על כך, הוא יוצא לשחרר את לוט אחיינו שחי בסדום.
"ויבוא הפליט ויגד לאברהם העברי" (בראשית יד, יג) לפי דברי חז"ל מבואר על "הפליט" שהוא היה עוג מלך הבשן, שנפלט מהקרב במלחמה, ולפירוש אחר שנפלט מהמבול שהיה בימי נח, רש"י אף מוסיף שכוונתו של עוג לא הייתה כוונה טובה, עוג העריך כי אברהם אבינו ייפול וימות בקרב וכך הוא יוכל לישא את שרה אשת אברהם לאישה.
בסופו של דבר, אברהם אבינו מנצח בקרב ומשחרר לחופשי את לוט בן אחיו, וכך שושלת מלכות בית דוד עתידה לצאת מלוט, למרות שכוונותיו של עוג היו רעות, הכול נזקף לזכותו, עד כדי כך שאפילו משה רבינו, שנים רבות אחר כך, חושש מהזכות הזו, כמו שמובא על הפסוק "ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו" (במדבר כא, לד) אומרת הגמרא במסכת נידה (סא, א) שסיחון ועוג היו אחים, אם כן מדוע כשנלחם משה בסיחון משה לא חשש, ואילו מעוג מלך הבשן הוא פוחד?
על כך עונה הגמרא שמשה רבינו חשב "שמא תעמוד לו זכות של אברהם אבינו" הזכות שהייתה לעוג שבא להודיע לאברהם על לוט, מזכות זו פחד משה רבינו, כיוון שבזכות עוג ניצל לוט ויצאה ממנו שושלת מלכות בית דוד.
הגמרא במסכת ברכות (נד, ב) מספרת על סופו של עוג, כשראה את מחנה ישראל באים לקראתו, הוא עקר הר אבן ענק, בגודל כל מחנה ישראל ורצה לזורקו על ישראל וכך להרוג אותם, אך הקב"ה הביא עליו נמלים והם נקבו את ההר על ידי פיהם, וכך ההר נכנס לו מסביב לצווארו, כשרצה עוג לשחרר את ההר, בדרך נס נמשכו לו שיניו לכאן ולכאן, כך שלא הצליח למשוך את ההר מראשו וזה מה שכתוב "שני רשעים שיברת" (תהילים ג-ח) ועל כך דורשים חז"ל "אל תקרי שיברת אלא שרבבת", עד שבא משה שהיה גובהו 10 אמות ועם המטה שהיה בידו עלה עוד 10 אמות, קפץ משה לגובה של עוד 10 אמות והכה בקרסולו עוג עד שנפל על ברכיו עד שהרגו משה.
רבי שלמה בן אברהם אבן אדרת – הרשב"א, מבאר את מעשהו זה של עוג על דרך הדרש, עוג מלך הבשן ידע שכל זכותם של עם ישראל בארץ ישראל, הוא בזכות האבות הקדושים, וכפי שאומר להם הקב"ה לישראל בפרשת עקב "לא בצדקתך ובישר לבבך אתה בא לרשת את ארצם כי ברשעת הגויים האלה ה' אלוקיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב (דברים ט, ה).
האבות הקדושים נקראים כידוע "צורים", כפי שנאמר בפסוק "הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם" (ישעיה נא, א).
עוג מלך הבשן הרים את ההר, ובכך הוא רמז, שאם כל הזכות שלכם עם ישראל בארץ ישראל היא בגלל האבות הקדושים שנקראים צורים, אז גם לו לעוג יש את זכות האבות הקדושים.
ההר מסמל את אברהם אבינו ולכן הוא לקח והרים את הכוח והזכות שיש לו מאברהם אבינו, שהרי הוא בא ובישר לו שלוט נלקח בשבי, ולכן הוא הרים את ההר כדי לזרוק אותו על ישראל ולבטל את זכותם בארץ המובטחת.
בא הקב"ה והביא לעוג נמלים, שבכוח פיהם חוררו את ההר, כדי לרמוז על סוד כוחם של ישראל בהבל פיהם, וכמו שנאמר שכנסת ישראל נמשלה לתולעת, מה תולעת כוחה בפיה כך ישראל כוחם בפיהם.
יוצא אם כן, שהכוח שהציל את עם ישראל, היה כוח התורה והתפילה, וכמו שנאמר "הקול קול יעקב והידיים ידי עשיו" (בראשית כז, כב), בזכות קול התורה והתפילה של עם ישראל יכולים הם להכניע את ידי הכוח והזרוע במלחמה מול אויבי ישראל.
בכך מסיים הרשב"א ומבאר מדוע משה רבינו קפץ והכה בו דווקא בקרסולו? משה רבינו גובהו היה 10 אמות, כנגד הזכויות של משה רבינו עצמו, לקח מקל בגובה 10 אמות כנגד הזכויות של עם ישראל, וקפץ 10 אמות כדי להגיע לזכות האבות, ועם כל זה יחד, הוא נתן לו מכה בקרסול, כיון שכל זכותו של עוג הייתה שהוא הלך הליכה ברגליו כדי לבשר לאברהם אבינו, ולכן כדי להוריד את הזכות שהייתה לו בקרסול, נתן לו מכה בקרסולו.
למעשה, אומר הרשב"א, הכוח שהציל את עם ישראל אז, וממשיך להציל אותנו עד היום זהו כוח התורה והתפילה של עם ישראל.
הרב אבישי בטשוילי רב קהילת "כרמים" ראשון לציון
