פרשת 'כי תשא'
"כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם ונתנו איש כופר נפשו לה' בפקוד אותם"
ידוע מה שאמרו חז"ל אין מוקדם ומאוחר בתורה, ופרשיות הללו שהם "תרומה" "תצוה" ופרשה זו של שקלים שהיו דברים הנצרכים למשכן, ואלו ג' התרומות :
א. מחצית השקל בשביל האדנים.
ב. תרומת המשכן ללא קצבה מאת כל איש אשר ידבנו לבו.
ג. לקרבנות צבור בכל שנה.
ותרומה זו הראשונה שעשו מהם אדנים למשכן, היתה אחר מעשה העגל כדי לדעת כמה נשארו וע"כ צווה הקב"ה למנות את ישראל.
משל לרועה שפרצה מגיפה בעדרו ומתו חלק מן הצאן ואחר כן מונה לאותן שנשארו, ואף שאין הדבר נעלם מהקב"ה והוא יודע מספרם, מ"מ צווה למנותן כדי לחבבם, וכל דבר המנוי מורה שהוא חשוב מאוד, ולכן אמר "כי תשא" לשון התרוממות ונשיאות, ולא אמר "כי תמנה" או "כי תספור" אלא "כי תשא" והוא שהמניין עצמו יתן להם חשיבות ומעלה.
ואמרו ברמז אם רוצה אתה לדעת כמה היו קודם חטא העגל אז תשא את ראש בני ישראל היינו אות הראשונה מכל שמות שבטי בני ישראל שהם ראובן שמעון לוי יהודה וכו' סה"כ חמש מאות אלף תשעים ושבעה, ומנין ג' אלפים שמתו בחטא העגל לא נכללו בחשבון זה, של השבטים שהיו עתידין ליהרג. ורמז הגר"א עה"פ "חמשה בקר ישלם תחת השור 5 כפול 600 =3000.
ואמר הקב"ה למשה כשתבוא למנותם אל תמנה אותם לפי הגולגולת שלא יהיה בהם נגף אלא, "זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל".
והרבה טעמים נאמרו בזה מדוע דווקא היה צריך לתת מחצית השקל לא פחות ולא יותר, ואחת מהן היא, שמכאן שכסף זה בא לכפר על מעשה העגל וזה נעשה במחצית האם שלא המתינו עוד חצי יום והוא שאמר "כי בושש משה" בא שש שטעו בחשבון ומעשה שטן הצליח!
ולאחר שהתפלל משה וניחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו, ואין לך פורענות שאין בהקצת מפרעון עוון העגל שאלה שחטאו נענשו תיכף ומיד, ואלה שהיה בידם למחות ולא מיחו כשיזדמן חטא אחר אז "ופקדתי עליהם חטאתם" ומכאן יש ללמוד את מצות התוכחה. ועוד, כשאזכור את חטא העגל שהוא חטא גדול וחמור, עי"ז אסלח לחטאתם בדין ק"ו, שאם חטא ועוון גדול זה סלחתי להם, אז גם לאחרים אסלח להם, וכדברי הגמ' ע"ז[ד:] "לא היו ישראל ראוין לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה, ולא עשו אלא כדי ליתן פתחון פה לבעלי תשובה וגם "אלה" תשכחנה "ואנכי לא אשכחך".
וזהו ענין מחצית השקל שחטאו בחצי יום, וכן החצי שלא מיחו בהם.
אמר רבי אבהו במה תרום קרנו של ישראל ב"כי תשא" שע"י שכל אחד יתן כופר נפשו לה', ולכאורה איך יכולה מחצית השקל לכפר על נפשות והרי החטא היה חמור כ"כ שחטאו לאחר כל הניסים שנעשו לישראל וראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, וכן במעמד הר סיני, עד שאומרת הגמ' במגילה מעשה עגל ראשון נקרא ומתרגם משום שלא כולם הבינו והשני נקרא ולא מתרגם משום כבודו של אהרן, ולא חשו משום כבודן של ישראל שלבסוף סלח להם. אלא שדבר זה הוקשה למשה והראה לו הקב"ה כמין מטבע של אש ואמר "זה יתנו" ועל דרך זה ניתן לתקן את החטא.
א.שירגיש כל אחד מישראל שהוא רק החצי מן השלם, והחצי השני הוא הקב"ה,משלימו למציאות שלימה,
ב.שהשלהבת של עצם הנפש צריך לגלותו באהבת ה' ובאהבת הזולת ולעשות כל המצוות ברצון טוב ובחמימות ולא בכפיה וכעול משא, וכמו שהטבע של האש לעלות תמיד ואין לו משקל או צורה מוגדרת כך המעשים הטובים צריכים להיות בלי שום שינוי ופניות אישיות וכן הרוחניות שבתוך המטבע שהוא הגשמי יעלה אותם בדרגה שגם הטבע הגשמי יהיה רוחני כמו האש.
ומסופר על רב אחד שביקר את הרבי מרדכי מנדבורנא ושוחח עמו על מצב עם ישראל שזקוקים לפרנסה, ואמר הצדיק שאין עצה אלא לעשות תשובה, כי תחת כסא הכבוד יש אוצר גדול של כסף, וראיה לכך ממחצית השקל הראה הקב"ה למשה מטבע של אש, מתחת כסא הכבוד ואמר לו "כזה יתנו", ועל ענין התשובה אמרו חז"ל "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" וכשכבר יהיו אצל כסא הכבוד יוכלו בנקל לגעת ולקחת גם מן האוצר הגנוז שם.
וכמו המעשה באחד ששלח את בנו ללמוד במקום רחוק ואת הכסף הניח בכיס התפילין וציוהו שלא ישכח להניח התפילין מידי יום ביומו, והנה לאחר ימים שלח הבן לאביו שישלח עמו את הכסף ואביו כתב לו שכבר שלח לו ולאחר כמה פעמים ששלח לאביו הבין אביו שלא עשה כמצוותו ולא הניח תפילין כי לולא היה מניח התפילין היה מוצא גם את הכסף "כי בצל החכמה בצל הכסף" ומי שיושב בצל החכמה עתיד לישב גם בצל הכסף, כמו שמצינו בשלמה המלך שאמר לו הקב"ה שאל מה אתן לך ולא שאל כסף וזהב אלא לדעת חכמה ובינה וכן אמרו חז"ל "אם דעת קנית מה חסרת" ו"דעת" היא התשובה כמ"ש "וידעת היום והשבות אל לבבך" והרחמן יחזירנו בתשובה שלימה, ונשבע לחם ונהיה טובים ויושיענו במהרה וקרננו ירים אמן.
הרב יעקב בוטראשוילי שליט"א מלוד.
