פרשת ויקרא
סימון ויקרא
בפרשתינו נאמר: 'אדם כי יקריב מכם קרבן להשם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קורבנכם', המשמעות הפשוטה של הפסוק הוא שכאשר אדם מביא קרבן עליו להביאו מהדברים שהוזכרו בפסוק ועל כך נשאלת השאלה: לכאורה סדר המילים בפסוק נראה תמוה שהרי המילה 'מכם' מתייחסת למילה אדם ז"א אדם מבנ"י שיביא קרבן, וא"כ היה צריך לומר 'אדם מכם כי יקריב' ומדוע נאמרו קודם המילים 'אדם כי יקריב' ורק אח"כ המילה 'מכם'.
עונה על כך הרבי מליובאוויטש: יש את עבודת הקורבנות שהיתה ע"י הקרבת הבהמות על מזבח בבית המקדש, ויש את עבודת הקורבנות שנמצא בבית המקדש הרוחני שנמצאת בליבו של כל יהודי ויהודי.
ההתנהגות של היהודי בעבודת ה' דומה לסדר הגשמי של הקרבת הקורבנות בבית המקדש, ולעבודת הקורבנות הרוחנית של היהודי, מתאים יותר סדר המילים כפי שאכן נכתב בפסוק, וכך מסביר זאת האדמו"ר הזקן: 'אדם כי יקריב' כאשר יהודי רוצה להתקרב לה' יתברך, שזוהי פעולתו של הקורבן לקרב את רגשותיו ומחשבותיו של האדם לה'.
"מכם קרבן להשם" – עליו לתת ממנו, מעצמו כקרבן להשם, ורק ע"י כך הוא יכול להתקרב כראוי.
"מן הבהמה" – לא מספיק רק שהנפש האלוקית תתקרב להשם, אלא המטרה האמיתית של עבודת השם היא לקרב את הנפש הבהמית הגשמית, ולעשות אותה 'קרבן' להשם.
כמו כן גם הסדר שהיה בבית המקדש להקרבת הקורבן בפועל מתבטא בעבודת השם של כל יהודי, השלב הראשון הוא הבדיקה, לא כל בהמה יכולה לעלות כקרבן על המזבח, רק בהמה תמימה לגמרי ללא שום מום ראויה להיות קרבן להשם, ובכדי לוודא שהבהמה היא אכן תמימה יש צורך לבדוק אותה ביסודיות מכל כיון.
גם יהודי שרוצה לעבוד את השם באופן של 'קרבן' – להתקרב ולקרב גם את נפשו הבהמית, צריך תחילה לבדוק את עצמו היטב ולעשות חשבון נפש מדוקדק עם עצמו בכל פינות נפשו, חייב לבדוק את השכל ואת הרגש ובפרט את המחשבות הדיבורים והמעשים שהוא עושה – צריך למצוא את הדברים שאינם ראויים ולתקן אותם, ואמנם כאשר יהודי בודק את עמו באמת ולא עושה לעצמו קולות, הוא תמיד ימצא בעצמו פגמים שעדיין לא תוקנו כראוי, ועל כך מגיע פירוש נוסף לפסוק 'אדם כי יקריב מכם' האדמו"ר הריי"צ מסביר שהמילה 'מכם' רומזת לאמרה 'מכם ובכם הדבר תלוי' ז"א שאם יהודי רק ירצה להתקרב להשם יינתן לו הכוח לכך.
השלב הבא בהקרבת הקורבן הוא השחיטה, לאחר השחיטה גוף הבהמה נשאר שלם אבל אין בה חיות, ועניינה של השחיטה בעבודת השם היא, להוציא את החיות שיש לאדם בעניינים הבהמיים, דברים גשמיים שאינם קדושה, זה לא אומר שאדם צריך להפסיק לעשות דברים גשמיים, העשייה שלו תימשך בדיוק כמו שגוף הבהמה נשאר שלם לאחר השחיטה, אבל שזה יהיה לא החיות ללא ההתלהבות.
במקום שאדם יתעסק עם דברים גשמיים כגון: אכילה ושתייה, הוא יכול שלא להתעסק ולהתעמק כלל בעצם האכילה ובעצם השתייה אלא הוא מעלה אותם לקדושה ע"י כך שבכח האכילה והשתייה יהיה לו כח ללמוד תורה ולעשות מצוות ומעשים טובים, ולפעמים האכילה והשתייה בעצמם יכולים להיות מצווה ממש למשל בסעודת שבת וחג.
וכעת לאחר השחיטה ניתן להעלות את הבהמה על גבי המזבח, בהקרבה על המזבח שורפים את הבהמה לגמרי, שזוהי ההשלמה של מלאכת ההקרבה כאשר אדם מקרב את גופו להשם עד כדי כך שגם הנפש הבהמית מתחברת לאש הרוחנית של הנפש האלוקית.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתית והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי הי"ו מלוד
