פרשת 'כי תשא'
קח לך סמים נטף ושחלת וחלבונה
הזכות לקרב רחוקים
וחלבונה – בושם שריחו רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת ללמדנו שלא יקל בעיניו לצרף באגודת תעניותינו ותפילותינו את פושעי ישראל שיהיו נמנים עמנו. (רש"י)
באמת חובה עלינו לדאוג לקירוב רחוקים. הרי כולם בכלל ישראל וחלה עלינו דין ערבות, וכך נפסק להלכה שאם החייב אינו משלם אז הערב צריך לשלם את החוב ומי יודע כיצד נוכל לתת את הדין על אלו החוטאים יום יום בעברות חמורות ואנו ממשיכים לחתום על הערבות, ועוד ערבות, איך נוכל לפרוע את חובנו.
כתב המהרש"א וברמז יש ללמוד שהיו אחד עשר מיני קטורת, עשרה ריחן טוב ואחד ששמו חלבנה ריחו רע, דיש לצרף גם הפושע, היינו כשיש עדה קדושה שהם מנין בלעדיו. אבל אין לצרפו בעשרה עמו, וזכר לדבר בפסוק.. לא אשחית בעבור העשרה (בראשית יח-לב) אבל על פחות מעשרה לא התפלל.
ומה העניין בזה לצרף את הפושעים לתפילותינו?
מפרש רבנו בחיי, כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים, שאם לא כן הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה, ומטעם זה נצטווינו במצוות לולב ליקח ארבעה מינים באגודה אחת, ולתת בה ערבה שאין לה טעם וריח, בכלל האתרוג שיש בו טעם וריח, ובכלל הלולב וההדס וכו' ואנו מרצים להקב"ה, בכולם כאחד.
וכשנתבונן באורחות חייו של הצדיק הירושלמי רבי אריה לוין זצ"ל. נלמד איך לקרב רחוקים.
פעם אחת כשגמר תפילתו בערב שבת לאחר שיצא מבית הכנסת לביתו ופניו כמלאך ה' צבאות, בדרך ניגש אליו איש שאינו שומר תורה ומצוות ובידו סיגריה דלוקה ושאל את הרב איפה מלון המלך דוד בירושלים, למרות שאותו איש התנהג בחוצפה, שביקש טובה מהרב בעוד שבידו סיגריה דלוקה, בכל זאת נענה הרב בסבר פנים יפות ואמר:
לא אוכל להסביר לך מהמקום הזה היכן המלון לכן אני בעצמי אבוא איתך. כשהלכו בדרך, אותו האיש המשיך לעשן כרגיל, והרב כדרכו בקודש התנהג עם היהודי בספר פנים יפות ובארך אפיים, לאחר כרבע שעה כשניתן היה לראות את המקום אמר לו הרב זהו המלון שביקשת.
כשראה אותו אדם את התנהגותו של הרב איתו, אמר לו דע לך שיש לי לב קשה מאוד. אף אחד לא שבר לי את הלב, והיחידי שהצליח לשבור לי את הלב זה אתה. כי למרות שהתנהגתי בצורה לא ראויה, מכל מקום לא כעסת עלי, ועל כן אני מבטיח לך, שלאחר שנוכחתי שיש אנשים כמוך בעולם אני מקבל עלי ברגע זה לא לעשן יותר בשבת.
אין ספק כי כל אדם באשר הוא אדם אף אם התרחק מתורה ומצוות בכל זאת נשמה יהודית יש בו, ואנו רואים זאת אצל בעלי תשובה שהיו רחוקים מהדת, חיללו שבת ויום כיפור, ואף שלא היו מוכנים לשמוע לא דבר תוכחה ולא דבר מוסר, הניצוץ האלוקי הטמון בכל יהודי עדיין נשאר דולק אצלם, ואף אם הלהבה אינה גדולה! בכל אופן הניצוץ קיים, אותו ניצוץ צריך רק מגע קטן של אש והנה האש דולקת מאליה רק צריך לקרב את האש לאותו פתיל קטן, וברגע שיווצר החיבור הנכון, אותו יהודי יהפוך לאדם אחר, מנומס יותר, מתחשב, בעל מידות, רק השאלה היא כיצד עושים זאת? מהי הדרך שניתן לקרב בה רחוקים? ואסור לנו להתייאש מאף יהודי, כי מי יודע איזו אחריות לוקח אותו אדם שאומר זאת, מאחר והוא בדבריו פוסל את יציר כפיו של הקב"ה! ומי נתן לנו רשות לכך? לעיתים אנו יכולים לראות אנשים שחזרו בתשובה בני חמישים וששים שהיו בתוהו, בדרך לא דרך הלכו בחושך, והנה פתאום הוארה להם הדרך הנכונה.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
