פרשת חקת
חוקה – אמונה!
מסופר על אחד מצדיקי דורנו אשר מוסר מידי שבוע שיעור בעיר בני ברק, פעם אחת טרם תחילת השיעור פנה אליו אחד מן המשתתפים וסיפר לו כי חבר יש לו אשר אינו שומר תורה ומצוות כלל, ולא זו בלבד אלא שאין בנכונותו לשמוע על יהדות דבר!
ברם, אחר מאמצי שכנוע לא מעטים נאות החבר להצטרף אליו, "הצלחתי להביאו לכאן, כעת נמצא הוא בתוך הרכב החונה בסמוך לבית הכנסת" סיפר לרב, "הבעיה היא שיש לו רתיעה מלהיכנס לשיעור, אולי אם הרב ישוחח עמו אישית הוא יראה שהרב לא 'נושך' ויאות להשתתף בשיעור" אמר.
יצא אליו הרב, ברכו לשלום התעניין בו בדברים והזמינו בלבביות להשתתף בשיעור.
"אינני חושב שיש טעם שאבוא לשיעור, מה כבר יכול הרב לחדש לי… איזה טעם יש לשמוע דברי תורה אם אני בכלל לא מאמין בקיומו של בורא העולם" אמר, והוסיף בהתרסה "קודם כל תוכיח לי שיש אלוקים"!!
פנאי וזמן לא היו ברשות הרב להסברים וויכוחים ארוכים ומלומדים אך מאידך לפטור עצמו בלא כלום לא יכל, ולכן השיב לו בדברי המדרש שעלו במחשבתו באותו הרגע, "פרעה ציווה להרוג את משה רבנו, בא הממונה לבצע הפקודה והניף את החרב לשסף צווארו.
כאשר הונחתה החרב על צווארו נעשה צווארו קשה כשיש וכתוצאה מכך עפה החרב ופגעה בממונה עצמו, זו הוכחה מוחשית למאמר חז"ל 'אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים'".
הוסיף הרב "עתה אמור נא, כיצד נעשה הנס למשה הלא אינו נעשה מאליו, וודאי שה' הצילו וחולל נס זה והרי לך הוכחה ברורה לקיומו של בורא העולם"!
אולם הלה לא התרשם מן הוכחה זו ודחה אותה בבוז, "ראשית שיוכיח לי הרב שההתרחשות עם משה אכן קרתה במציאות, אח"כ נדון כיצד התרחש הנס ומי אחראי לו" אמר.
אך הרב בשלו, "כיצד מעלה אתה בדעתך שהדברים אינם אמת הלא כל דברי חז"ל תורה מן השמים, אמת לאמיתה"!
כאשר ראה הרב שהלה עומד במריו החליט להניח לו, נפרד ממנו לשלום ומיהר לשוב אל בית הכנסת למסירת השיעור.
חלפו שנתיים, בסיום השיעור של אותו יום פנה אותו המשתתף אל הרב ואמר לו "הרב זוכר שהבאתי בזמנו את חברי להשתתף בשיעור והלה סירב? היום הוא התקשר אלי וביקשני שאזמין עבורו זוג תפילין"!
נזכר הרב וביקש לידע מה אירע עמו, אז סיפר המשתתף "הוא נסע ליפן לנסות מזלו, שם חבר לעולם הפשע המקומי וביצע מעשי פשע שפלים.
פעם אחת הוטל עליו לשמש בלדר להעברת סכום כסף גדול, בדרכו חשב בליבו 'במקום שאעביר את הכסף אל היעד ובתמורה אקבל סכום סמלי יש בידי הזדמנות להימלט כשכל הסכום ברשותי', הוא הזמין מיד כרטיס טיסה למען עתיד חדש.
אולם עמיתיו מתוחכמים היו הימנו וטרם עלה לכבש המטוס לכדוהו והביאוהו למקום מסתור.
היות ומעשה חמור זה נחשב בגידה שפטוהו בעונש החמור ביותר, הוא הושכב ונכפה בידיו ורגליו ואחד מהם התנדב להורגו במכת חרב!
בעודו שרוע וחסר אונים צף בזיכרונו המפגש עם הרב בו הבאת את דברי המדרש אודות משה רבנו ששרה במצב זה ממש, ואז זעק חברי בקול, 'אלוקים, אם אתה קיים תציל אותי'!!!
פתאום משום מקום נכנסה לחדר אישה יפנית בלתי מוכרת וזעקה בקול גדול, 'הפסיקו מיד!! איש זה הציל את בני, שלא תעזו ליגע בו לרעה'!!
התברר שמספר שנים קודם לכן התחוללה רעידת אדמה ביפן וראש ארגון הפשע נתון היה בסכנת חיים ובחור ישראלי הצילו, ולפי שאצל היפנים כל הישראלים דומים סברה שהבוגד הנידון למוות הוא שהציל את בנה דאגה להצילו מידם.
בהזדמנות הראשונה בה יכל היה כבר על המטוס בדרכו ארצה, אולם הקורות אותו לא נתנו לו מנוח, האיש הספקן הפך עורו, מחשבות ותהיות בעבעו בו עד שלא יכל עוד.
יום אחד הוא התקשר אלי ואמר, 'שמע הרב שלך צדק יש אלוקים! גם מה שקרה עם משה רבנו אמת, אני ההוכחה לכך'"!
רש"י בפירושו על הפסוק בפרשתנו "זאת חקת התורה" מפרש, "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזרה היא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה".
לאמור שמצוות פרה אדומה אינה ניתנת להבנת האדם ולפיכך מוגדרת "חקה".
יש להעיר מספר הערות בדברי רש"י:
1. משמעות המונח "חוק" שהוא דבר שאין בו תפיסה והבנה בשכל האדם כנכתב לעיל בדברי רש"י, נזכר כבר בדבריו בפרשת אחרי מות פרק י"ח פסוק ד' "ואת חקתי תשמרו" וכותב רש"י "דברים שהן גזרת המלך שיצר הרע משיב עליהם למה לנו לשמרן ואומות העולם משיבין עליהם… לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם אי אתה רשאי ליפטר", ומפני מה שב על דבריו?
2. מלבד עניין זה יצוין שקיימים כמה שינויים בניסוחיו של רש"י, שבאחרי מות כתב שיצר הרע ואומות העולם הם הטוענים, ואילו בפרשה דנן כתב שהשטן ואומות העולם הם הטוענים, מדוע?
3. באחרי מות כתב רש"י "אי אתה רשאי ליפטר", ואילו בפרשתנו כתב "אין לך רשות להרהר אחריה"? ויש להבין כל אלו.
בביאור העניין נראה שבטענת היצר כנגד ציוויי ה"חוקים" שני אופנים ישנם, האחד הוא שהואיל ואין כל השגה שכלית בזה הוכחה היא שלא ציווה בזאת הקדוש ברוך הוא כלל אלא זוהי גחמת בן האנוש בהמצאת דברים המעוררים תמיהה.
השני הוא, חוסר ההשגה אינו הכרח לאי ציווי ה"חוקה" מאת בורא העולם, לפי ששכלו של אדם דל בהשגותיו אין פלא שאין מבין ומשיג הבנת ה"חוקה" על כן הציווי מאת ה' הוא, אלא שטענת היצר היא שמחד אכן ציווה זאת הקב"ה אולם מאידך יש לקיים ה"חוקה" מתוך הכרח וכפייה, שחוסר ההבנה וההשגה מולידות היעדר חיבור עמה.
וביתר ביאור, אם בציווי המוגדר חוק עסקינן ועל אף זאת מובן שכלית ביסודו אלא שיש בו שאלות שבגינן חסר בשלימות הבנת הציווי, טענת היצר שלא יתכן שאלוקים ציווהו לפי שלא יתכנו שאלות בציווי שבא ממקור השלימות לפיכך חוק זה מן האדם בא, כלומר שהחיסרון בציווי הוא ואין לקיימו.
ואם בציווי המוגדר חוק עסקינן אולם ביסודו אין הבנה והשגה כלל וכלל וקיומו מעורר תמיהה, טענת היצר היא שאכן ציווי זה מאת ה' בא אלא שדל האדם בהשגתו ומכאן תמיהתו ולפיכך יש לקיימו מתוך הכרח מפני שחסרה בו הבנה, כלומר שהחיסרון באדם הוא.
עניין נוסף, בתלמוד במסכת בבא בתרא דף ט"ז עמוד א' כתוב "אמר ר"ל הוא שטן הוא יצר הרע" וכו', כלומר שמדובר בדמות הבאה בלבושים שונים פעם כשטן חלילה ופעם כיצר הרע חלילה.
ההבדל הוא, שכשבא אדם לעבור עבירה או לא לקיים מצווה חלילה באה אליו הדמות בלבוש יצר הרע משום שמכניסה בו רצון לעבור על רצון ה' ורצון זה רע הוא שנגד רצון ה' הינו, אולם כשבא אדם לקיים מצווה ביודעו שנדרש לעשות זאת אלא שבא בו רצון לא לקיימה מתוך שלימות הרצון אלא מתוך הכרח, בזה באה בו הדמות בלבוש שטן שמשמעותה גרימת צער לנפש האדם, שבכך שמקיים הציווי ברצון חסר צער יש בו.
לאור זאת יושבו השאלות, שבפרשתנו כתב רש"י שהטוען שטן הוא לפי שעניין פרה אדומה ידוע שציווי אלוקי הינו אלא שבא השטן ונוטל את שלימות רצון הקיום מן האדם, לעומת עניין פרשת אחרי מות שבזה רש"י כותב שיצר הרע הוא הטוען משום שהוא שולל מן האדם את הרצון לקיים הציווי שאינו מן הבורא ולכן רצון רע הוא, לפיכך אף שבשתי פרשיות אלו ב"חוקה" עסקינן נדרש רש"י לכתוב דבריו בשתיהן.
וכן מובן הנכתב בפרשה דנן "אין לך רשות להרהר אחריה" שהואיל והשטן הוא הטוען אין דרישתו לבטל קיום הציווי שידוע שמאת ה' הוא, אלא להקטין אופן עשייתו כלומר להטיל באדם הרהורי מחשבה בשלימות רצון הקיום לפי שקיימות תהיות שבגינן אין הציווי מובן לאשורו.
ואילו בפרשת אחרי מות ששם יצר הרע הוא הטוען לאי קיום הציווי כלל לפיכך כתב רש"י "אי אתה רשאי ליפטר", שציווי אלוקי חייבים לקיים.
דיני התורה בכלל ואלה אשר בתחום ה"חוקה" בפרט, וכן אירועי האנושות מימים ימימה המוגדרים "נס" הן המתוארות במקורותינו והן בכלל, מן בורא העולם הם ונדרש האיש הישראלי לקיים הציוויים בשלמות הרצון מכוח האמונה, כי החוקה אמונה היא.
שבת שלום.
הרב יצחק אדרת הי"ו מבני ברק
