פרשת מטות
כח הדיבור:
מכירים את המשפט "מה כבר אמרתי" ? , מוכר לכולנו. בואו נראה יחד כמה צריך להתייחס ברצינות למה שאומרים.
הפרשה שלנו עוסקת בעניין הנדרים. מהו נדר, הבה נתבונן. אדם יכול להחליט שחפץ מסוים שאין בו כל איסור או רע, לדוגמא כובע, אסור עליו בנדר. כגון שאמר "אני נודר שלא ליהנות מהכובע הזה". ואז מה שקורה שהכובע אסור עליו בהנאה, עד שהוא ילך לחכם שיתיר לו את הנדר אם זה אפשרי. זאת אומרת בכח משפט שהוא הוציא מהפה שלו, הוא יצר מציאות עם השלכה הלכתית. אם כן אנו למדים שכח הדיבור הוא לא כזה פשוט, הרי התורה מתייחסת לכל היוצא מפיו של האדם ברצינות.
האמת היא שמה שאנשים יורים מפיהם מילים ומשפטים, זה מפני שהם לא מבינים את עוצמת ההרס או התועלת שיש בכח הדיבור, כיון שאנו נוטים להחשיב רק דברים מוחשיים ומורגשים, אך התורה כבר מלמדת אותנו שיש כאן נושא חשוב ומהותי.
נתבונן קצת בעניין לעומק – חז"ל אומרים (אבות ה') "בעשרה מאמרות נברא העולם". את הבריאה הקב"ה בחר לברוא דווקא בכח הדיבור. וכמו שאומר הפסוק "כי הוא אמר ויהי הוא ציווה ויעמוד". הדיבור של בורא עולם לא היה כלל לצורך העברת מידע, שכן עדיין לא היה עם מי לתקשר (וודאי שאין דיבורו של בורא עולם כפי המוכר לנו, אלא יש בזה עומק ובחינה אחרת). אך עצם העובדה שבכח הדיבור נברא העולם, הדבר מלמד אותנו כי כח הדיבור הוא יוצר ופועל מציאות. סיבה נוספת שהיכולת לדבר היא לא רק לצורך תקשורת – הרי לבעלי החיים ישנה שפה משלהם. כולנו יודעים שזה לא באמצעות מילים ומשפטים. הדבר מוכיח כי יכולת הדיבור היא קשורה לנשמה שהיא חלק אלו-ה ממעל, וזהו דבר שמאפיין את האדם דווקא.
וכאן מתחילה הבעיה – אנשים רבים אינם מודעים לעוצמה הסגולית שיש בכח הדיבור, וכיון שכך הם זורקים משפטים ככל העולה על רוחם, ואז שישנה צרה חלילה שואלים שאלות, אבל האדם בכח הפה שלו מביא על עצמו צרות ובעיות.
לפנינו סיפור שאירע במציאות וממחיש לנו מה גדול כוחו של הפה, ולכן עלינו לשמור עליו מכל משמר ולחשוב היטב לפני שמוציאים מילים מהפה. במשפחה אחת נפטרה הסבתא, ולאחר תקופה היא נגלתה לאחד מנכדיה בחלום ואמרה לו בוא איתי. כמובן הוא התעורר ברוב פחד ואימה. למחרת בבוקר הוא סיפר זאת לאחיו שאמר לו אתה סתם מדומיין, אם היא תבוא אליך פעם הבאה תגיד לה שתיקח אותי (הוא אמר זאת בזלזול). ואכן בפעם הבאה שהיא נגלתה לו שוב בחלום הוא אמר לה זאת, ואחיו נפטר לאחר כמה ימים בלא שום סיבה או רקע רפואי. הרי לנו כמה צריך להיזהר ולחשוב היטב לפני שמוציאים מילים מהפה.
אבל יש כאן גם עניין נוסף – כח או חולשה תלויים כידוע בתדירות השימוש בדבר. ונסביר. אדם שיקשרו אותו ולא יתנו לו להזיז את אבריו למשך זמן ממושך, הוא יתנוון ויצטרך לפיזיותרפיה כדי לשוב ולהזיזו. כמו כן לבנות מסה של שריר, זה על ידי שימוש ומאמץ מוגברים באותו איבר.
חז"ל מלמדים אותנו (חולין פט'.) "מה אומנתו של אדם בעולם הזה – ישים עצמו כאילם". זאת אומרת כיון שכח הדיבור הוא כה משפיע ומכריע, אי אפשר להשתמש בו כמו נייר טישו, חייבת להיות בקרה מוגברת. ואם כן מי שרוצה לא ליפול ולמעוד, הוא חייב למעט בדיבור כדי להחליש את כח הלשון.
בואו נשים את הדברים על השולחן, קשה מאוד לשתוק, אך אם נתחיל בשעה אחת ביום לדבר פחות, או לחנך את עצמנו לחשוב לפני שמדברים, כבר הרווחנו דבר משמעותי. ויהי רצון שנזכה להוציא מפינו רק ברכות ודברים טובים, וסוף דיבור במחשבה תחילה.
שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון הי"ו מאחיסמך, לוד
לע"נ מלכה בת רבקה
