פרשת 'תצווה'
"ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד" (פרק כ"ז פסוק כ')
בפסוק זה יש רמז לשלושה בתי מקדש, ראשון ושני שנחרבו. ושלישי שעתיד להבנות במהרה בימינו אמן. 'כתית' בגימטריא 830. 'כת'=420 – 'ית'=410 כידוע בית ראשון היה קיים 410 שנה ובית שני היה קיים 420 שנה. והבית השלישי שעתיד להבנות הוא יהיה נר תמיד אשר לא יחרב לעולם, וכל אשר עלינו לעשות כדי שיבנה במהרה זה – אהבת חינם. ונלמד זאת ממשה רבינו אשר הסכים ששמו ימחה מן התורה ובלבד שהקב"ה לא ימחה את עם ישראל מן הארץ.
כתוב 'ואתה תצוה', ודאי שמדובר במשה רבינו, אך שמו לא מופיע וצריך להבין מדוע וגם מדוע דוקא בפרשה זאת נבצר שמו של משה רבינו.
הגמרא במסכת מכות אומרת קללת ת"ח אפילו לחינם באה. מפרש על זה בעל הטורים: לפי שאמר משה מחני נא מספרך לכך לא נזכר שמו בפרשה זו, ומכאן אנו למדים שאסור לאדם לקלל את עצמו. כאשר בני ישראל חטאו בחטא העגל אומר הקב"ה: "ראיתי את העם הזה והנה הוא עם קשה עורף ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול" רוצה הקב"ה לכלות את עם ישראל ואז בא משה רבנו במסירות נפש ומתפלל על ישראל ואומר להקב"ה בפרשת כי תשא ל"ב: "למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה שוב מחרון אפך והנחם על הרעה" וכו'. ובהמשך אומר: "ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת" ולכן מחק אותו הקב"ה מן הפרשה הזאת. וכדי שנבין מדוע דוקא בפרשה זאת ולא פרשה אחרת,אם נשים לב בדרך כלל פרשת תצוה נקראת סמוך לז' באדר שזהו יום פטירת משה רבינו ולכן דוקא בפרשה זאת נמחק מלהיכתב בה.
צריך להבין, מדוע בטיעון של משה כלפי הקב"ה אומר משה: "למה יאמרו מצרים ברעה" וכו' וכי מה איכפת לנו מה יאמרו מצרים? ועל זה עונה רש"י, כי כאשר משה ביקש ודרש מפרעה לשלח את ישראל ממצרים פרעה אומר למשה: "ראו כי 'רעה' נגד פניכם" רצה פרעה לומר למשה אתה רוצה להוציא את העם ורואה אני כוכב ששמו רעה, שהכוכב מראה כי כל עם ישראל ימותו במדבר, ואם כן למה לך להוציאם, כדי להורגם? ואז עונה משה לפרעה: "בנערינו ובזקננו נלך" שרק הבוגרים מתים אך לא הנערים ולא הזקנים, וכאן כאשר אומר הקב"ה למשה: "ויחר אפי בהם ואכלם" מתכון הקב"ה להרוג את כולם, טוען משה לפני הקב"ה, הרי אתה נותן פתחון פה למצרים שיאמרו שהם צדקו ולא אני, ואז אומר הקב"ה: "סלחתי כדברך", ולא אמחה את כל העם, כי אם את הבוגרים, אך לא את הנערים ולא את הזקנים, אך אותך אמחך מפרשה אחת ולא מכל התורה, כי מי אשר חטא לפניי אותו אמחה ולא אותך.
לעניין שמו של משה שלא מוזכר בפרשתינו אמרנו, שהסיבה שדוקא בפרשה זו לא מופיע שמו של משה, מפני שבדרך כלל נקראת הפרשה סמוך ליום פטירתו ז' באדר.
ואומר הגאון בספר דברי אליהו מוילנא – כי אף על פי ששמו של משה לא מופיע במפורש, אך בדרך רמז מופיע שמו והרמז הוא: שיש בפרשה זו 101 פסוקים כמניין 'מיכאל' וכן המספר הנסתר של אותיות 'משה' עולה כמניין 101. אותיות משה במילואן הוא: מם, שין, הא, והרי הנסתר של האות מ' הוא מ=40 ארבעים והנסתר של האות שין הוא ינ=60 שישים והנסתר של האות א' הוא א=1 אחד, סה"כ הנסתרים הם 101 כמניין הפסוקים שבפרשה, וזה מרמז לנו כי אע"פ שהחיצוניות של משה רבינו דהיינו הגשמיות שלו, דהיינו גופו הקדוש נעדר מפרשתינו, מכל מקום הפנימיות שלו, דהיינו הרוחניות שלו שהוא תורתינו הקדושה נמצא איתנו וצידקותו ותורתו הקדושה שלימד אותנו חי איתנו וכל ימי עולם לא ישביתו (דברי הגאון רבי אליהו מוילנא).
"ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת" (כח-ב).
בגמ' במסכת (זבחים פח) נאמר, כי לכל אחד מבגדי הכהונה היתה סגולה מיוחדת לכפר על עם ישראל, כתונת – מכפרת על עוון שפיכות דמים. מכנסים – מכפרת על גילוי עריות. מצנפת – מכפרת על גסי רוח. אבנט – מכפר על הרהורי הלב. חושן – מכפר על קלקול הדין. אפוד – מכפר על עבודה זרה. מעיל – מכפר על לשון הרע. ציץ – מכפר על עזות מצח. ולפי שהתורה דרכיה דרכי נועם הדגיש הכתוב שלא יהיה עיקר הבגדים כדי לכפר על העוונות, אלא שבני ישראל ישמרו עצמם מלחטוא ועיקר הבגדים יהיו לכבוד ולתפארת לאהרון הכהן.
פעם בא איש אחד אל המגיד ממזריטש ז"ל, והתאונן לפניו שאיננו יכול לטהר מוחו ומחשבותיו מהרהורים רעים, וציוהו הרב לנסוע לרב זאב מז'יטומיר ז"ל. נסע והגיע למקום וכשרצה להיכנס לביתו אין אף אחד פותח לו, ורק לפנות בוקר פתחו לו את השער. נכנס ולא דיבר מאומה עם רבי זאב, אך לקראת יציאתו לביתו, שאל את רבי זאב: מדוע זה לא פתחתם לי את הדלת, וכן מדוע בכלל שלח אותי המגיד אליכם? ועל זה ענה לו: שאני בעל הבית ולמי שאני רוצה פותח אני את הדלת ולמי שאיני רוצה איני פותח, כך אתה צריך להחליט, אילו מחשבות להכניס לראשך ואלו לא.
ובזכות שמירת המחשבות וטהרת הלב נזכה לביאת גואל צדק במהרה בימינו אמן.
הרב אברהם דניאלוב הי"ו מאשדוד
