פרשת כי תבוא
"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל"
השמחה היא מידה שבאה לאדם מחמת רוב שלווה בלבו בלי פגע רע, ואין השכינה שורה אלא מתוך שמחה וכל הנביאים לא נתנבאו בכל עת שירצו אלא מכוונים דעתם ויושבים שמחים וטובי לב ומתנבאים, שאין הנבואה שורה לא מתוך עצלות ולא מתוך עצבות אלא מתוך שמחה. לפיכך הנביאים מביאים לפניהם נבל ותוף וכינור ומבקשים הנבואה כדכתיב (מלכים ב.ג,טו): "והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'", מה טוב ומה נעים שישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה, על כל מצוה ומצוה שעושה יגיל וישמח יותר ויותר ממוצא שלל רב, ובפרט בשבתות וחגים ומועדים כדכתיב (ישעיה יח,יד): "אז תתענג על ה'" וכתיב (דברים טז,יד): "ושמחת בחגיך" ובפרט בשעת עבודת התפילה שצריך לשמוח שמחה רבה, וכן באמירת ברכת המזון שהפליא בזוהר הקדוש בגודל החיוב לאומרו בשמחה ובטוב לבב עד שאמר שרואי שיאכל דברים המשמחים את הלב כדי שיברך ברכת המזון בשמחה.
והנה מצינו בחז"ל בכמה מקומות שהזהירו לעשות את המצווה בשמחה, ואמרו בתנא דבי אליהו פכ"ט לעולם יעשה אדם מצוותיה של תורה בשמחה ותחשב לו לצדקה ואמרו לימדתך תורה דרך ארץ שכשיהא אדם עושה מצוה יהא עושה אותה בלב שמח, ואמרו אמר הקב"ה אם אתם משמרים את המצוות ושמחים בהם אני מוסיף לכם שמחה, ואמרו במצוותיו חפץ מאוד שלא יעשה את המצווה כמו עול אלא בשמחה, ובכלה רבתי אמרו יהא ליבך שמח להדר המצווה.
נאמר בפרשתנו "אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת" (כח-נח) נמצאנו למדים כי השמחה כוללת את הכל מפני שכל אדם שדואג על העולם הזה אין לו מנוחה, אך האדם ששמח בחלקו ובעשיית מצוותיו יתברך, יהא בשמחה תמיד ויזכה להידבק בשכינה כמעלת הנביאים, וכן אמר דוד המלך עליו השלום בתהילים "שש אנכי על מצוותיך כמוצא שלל רב'".
ועוד נאמר בפרשתנו "ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועניים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה" (כט-ג) משה רבינו אמר את הדברים האלה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים ומכאן למדו חז"ל שאין אדם עומד על דעתו של רבו עד ארבעים שנה, שגם בני ישראל לא עמדו על משמעותם של הניסים, אלא עד ארבעים שנה שאז הגיעו לדרגת 'לב לדעת ועניים לראות ואוזניים לשמוע' ולכן עכשיו דורשים מהם "ושמרתם את דברי הברית הזאת" וכפי שמפרש רש"י 'לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה אבל מכאן ואילך יקפיד'.
ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש
הרב יוסף מדזגברישוולי הי"ו מלוד
