פרשת "בהר"
"כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה'".
כותב רש"י "שבת לה' לשם ה', כשם שנא' בשבת בראשית", כלומר שתהיה שביתתך בשביעית לשם ה', כמו ששביתתך בשבת בראשית לשם ה', ולשון "תורת כהנים" כשם שנא' בשבת בראשית "שבת לה'" כך נא' בשביעית "שבת לה'".
ומקשה הרמב"ן במה נתייחדו שבת ושביעת שנא' בהם לשם ה', משאר המועדים. והנה ידוע שכוונת המצוות היא כדי שידע האדם שיש בורא לעולם ונתן הארץ לבני האדם, וכיון שעלול האדם לחשוב כי הארץ שלו היא והוא בעליו ואין זולתו, וכדי שלא ירום לבבו וישכח את ה' אלוקיו כי הוא הנותן לו כח לעשות חיל, ע"כ הקיפו הקב"ה בחוקים ומשפטים בכל מעשיו ותנועותיו.
והראב"ד מביא לזה כמה דוגמאות כאשר העניק ה' לאדם שדה ציוה לו כמה חוקים בחרישה ובזריעה ובקצירה, כגון: אסר החרישה בשור ובחמור יחדיו ואסר לזרוע כלאים, ובקצירה להשאיר לקט שכחה ופאה, וכן הפרשת תרומות ומעשרות וביכורים וחלה. וברכה לפניה ואחריה, וכן בלבוש וגוף האדם ושבת ומועד לכל עת וזמן. וזהו שאמר "כי תבואו אל הארץ" אחר שנתן לנו את הארץ במתנה, שלא נחשוב שאנו הבעלים לארץ אלא " כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי" וע"כ באה שנת השמיטה להפקיר הכל ולומר שבת היא לה' וכשם שבשבת אסור במלאכה כך גם בשנת השמיטה. וזו היא האמונה בה' שיאמין האדם שכל הארץ שייכת להקב"ה כש"כ "כי לי הארץ" "כי לי בני ישראל עבדים", "לי הכסף ולי הזהב נאם ה'", "ולה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה". ורק לפיקדון נתן אותה ביד האדם, והכל קנינו של הקב"ה ועל הכל צריך האדם שיעשה נחת רוח לבוראו.
וכל פרשת "בהר" עוסקת בגאולה ולפי ספרי החסידות הכוונה היא לגאולה נפשית ורוחנית לגאול את הגשמיות ולהעלותה לדרגות גבוהות כדי שיתקיימו, "ושבתה הארץ שבת לה'".
והנה ידוע שיעקב ועשו חלקו בעולמות, ושניהם היו משוכנעים כי יש בעולם שמים וארץ. אלא, שעשו היה שואף להוריד את השמים לארץ ולרמוס הכל ברגל גאוה וזהו הנאתו הגדולה, בשעה שהוא רומס את כל הדברים שבקדושה. ואילו יעקב היה מעוניין להעלות את הארץ לדרגת שמים כאשר סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ועל עשו נא' "אם תגביה כנשר ואם בין שמים שים קינך משם אורידך נאום ה'". ואומר הרבי מ"מ מקוצק, שפרשת קדושים תחילתה "קדושים תהיו" ובסופה "דמיהם בם" לרמוז בזה קדושים תהיו אפי' אם זה יעלה בדמים "דמים" תרתי משמע. אולם, לקדושים תהיו אי אפשר להגיע לזה כל זמן שאין חירות נפשית יחד עם חירות גופנית של "עבדי הם", וצריך לעבוד להשתעבד רק להקב"ה, "וחישב עם קונהו" שהחשבון של האדם צריך להיות רק לה' ולא לדבר אחר. וכך יגיע האדם לידו הכרה איתנה שהכל תלוי בברכת שמים ובמתנת אלוקים, ובשנה השביעית ניטלה ממנו כל אדנות בארץ, ואל יראה האדם עצמו כמי שמפסיד כסף ושווה כסף מפני המצוות אל ירגיש ברווח האמונתי הנשגב הבא אל אוצרות נפשו , וכל זמן של אותה שנה יקדיש לתורה, ואשר לפרנסה מבטיחה התורה כי בשנה השישית תוכפל הברכה בשדה "ועשת את התבואה לשלוש השנים".
ואמרו חז"ל: מה עניין שמיטה אצל הר סיני והלא כל המצוות כולן נאמרו בסיני, אלא מה שמיטה כללותיה ודקדוקיה נאמרו בסיני אף כולן נאמרו כללותיהן ודקדוקיהן מסיני. וא"כ קשה מדוע דוקא ענין "שמיטה" ולא מצוה אחרת מלמד זאת? וכתב "הכלי יקר" בדרך דרוש מצינו [בברכות לה:] "אמר להם רבא לתלמידיו במטותא מנייכו ביומי ניסן ותשרי לא תתחזו קמאי כי היכי דלא תטרדו מבזונייכו כולי שתא", ופי' רש"י ניסן זמן קציר ותשרי זמן דריכת גת, ויוצא שבמשך שש שנים בטלו מלימוד התורה שנה שלימה שהם 12 חודש, ובשנה השביעית מתקנה בלימוד התורה. ובזה יובן גם זאת ש"סיני" מסמל את התורה, ועניין שמיטה מתקנה ובכך יושלמו הזמנים, וזהו "שבת לה'" בזה שהיתה שביתה ממלאכת הקודש שכעת יהיה שבת לה' – לשם ה'.
ובספר "פנינים יקרים" מביא: ת"ח העוסק בתורה, כל השבוע אצלו בחינת שבת, ובשבת עצמו הוי שבת שבתון. וזה שעוסק במו"מ כל השבוע , השבת אצלו רק בשבת עצמו, ובשנת השמיטה יהיה אצלו שבת שבתון, כי גם בימות החול של שנה השביעית נא' "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" .
ועוד ידוע חשבון שנות החמה שס "ד ימים ויש נב' שבתות, ובששה שנים יש שי"ב שבתות ומשום שגם בשבת הצמחים גדלים, לפיכך ציוה על שנת שמיטה לתקן שי"ב ונ"ב שבתות שבשנה זו שהם – ס"ב שס"ד ימים.
ורמז בספר "פיתוחי חותם" לרבינו אבוחצירא זצ"ל, דאיתא [סנהדרין צז.] ששת אלפים שנה ברא הקב"ה העולם ואלף השביעי קודש לה' ועליו נא': "ונשגב ה' לבדו ביום ההוא" וישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, ומי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ואלף השביעי לא נשארה בו עבודה כי אם תשלום השכר דוקא, וצריך לטרוח ולהכין בששת אלפים שהם ימי החול כער"ש. ומביא הרבי בשיחותיו ודוקא בשנה השביעית שבה הוא שובת לחלוטין מעבודת האדמה, ומתמסר בלימוד התורה בלא שום דאגות אז מתגלה לעיני כל, אמונתו העצומה בה', וזו האמונה הנדרשת מכל יהודי והיא תגיע לשלמותה ביום שכולו שבת בגאולה האמיתית והשלימה.
הרב יעקב בותראשוילי הי"ו מלוד
