פרשת בהעלותך
נחמתו של אהרן הכהן
בפרשה הקודמת קראנו על חנוכת המזבח על ידי שנים עשר נשיאי ישראל, שהקריבו איש איש את קרבנו בשנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן. לאחר כל זה בא בפרשתנו הציווי לאהרן הכהן 'בהעלותך את הנרות' הציווים הקשורים בהדלקת המנורה במשכן.
סדר הדברים זה מעורר שאלה, הלא את המנורה כבר החלו להדליק בר"ח ניסן ביום הראשון לקרבנות הנשיאים, ומדוע המתינה התורה בציווים על המנורה עד לאחר תיאור כל קרבנות הנשיאים, במשך שנים עשר הימים?
את התשובה מביא רש"י מהדרש. אמירת פרשת המנורה לאחר פרשת הנשיאים נועדה לנחם את אהרן הכהן 'לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו, כשלא היה עמהם בחנוכה לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את המנורה.
אלא שנחמה זו דורשת ביאור. ראשית, במה הדלקת הנרות גדולה מקרבנות הנשיאים עד שהקב"ה אומר לו 'שלך גדולה'?
שנית, כפי ששואל הרמב"ן, למה ניחמו הקב"ה בהדלקת המנורה דווקא ולא בהקטרת הקטורת בוקר וערב, בהקרבת הקרבנות או בעבודת יום הכיפורים שיכולה להיעשות ע"י הכהן הגדול בלבד?
ייחודה של הדלקת המנורה שנעשתה ע"י אהרן הכהן בלבד, כידוע שבשעת ימי המילואים עשה משה את מלאכות המשכן ובכך חנך את עבודתו, אולם את המצווה העיקרית 'הדלקת המנורה בין הערביים' זאת עשה אהרן בלבד. בנוסף, ישנה מעלה יתירה בהדלקת המנורה על קרבנות הנשיאים, הם הקריבו קורבנותיהם במזבח החיצון שבחצר ואילו הדלקת המנורה נעשתה בתוך המשכן פנימה.
ישנו עוד רמז עמוק בדברי הקב"ה לאהרן 'שאתה מדליק ומטיב' בלשון הווה. לכאורה היה צריך להיאמר 'שאתה הדלקת והטבת' (בימי חנוכת המשכן), אלא בכך ניתנה לאהרן מעלת הנצחיות. אצל הנשיאים היתה הקרבת הקרבנות פעם אחת בשנים עשר הימים של חנוכת המזבח ואילו אצל אהרן זו פעולה תמידית בכל עת שהוא מדליק ומטיב את המנורה יש בזה המעלה המיוחדת של חנוכת המנורה.
כך גם נבין את הלשון 'חייך' לשון שבועה המסמלת נתינת כוח מיוחדת מהקב"ה לאהרן לפעול השראת שכינה בכל פעם שהוא מדליק ומטיב את המנורה במשכן ובביהמ"ק.
ויהי רצון שעל ידי מעשינו ועבודתנו נפעל ונזרז את בנין בית המקדש השלישי בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו בקרוב ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
