פרשת וירא
הכנסת אורחים
בפרשת השבוע מסופר על אברהם אבינו שביום השלישי למילתו ישב בפתח ביתו בעוד השמש קופחת בחוץ, וכל זאת תוך ציפייה גדולה להכניס אליו אורחים. ואכן הקב"ה שלח את שלושת המלאכים מיכאל גבריאל ורפאל בדמות עוברי אורח, שאותם אירח אברהם בשמחה רבה תוך שהוא בעצמו משרת אותם ומספק להם את צרכם. אברהם אבינו המסמל את מידת החסד מסר את נפשו עבור המצווה הגדולה הזו, עד שדמותו הפכה לדמות המזוהה ביותר עם מצוות הכנסת אורחים.
סיפור מופלא הממחיש לנו את גודל מצוות הכנסת אורחים מובא בספר מופת הדור על הרה"ק ר' ישעיה'לה שטיינר מקרעסטיער.
בעיר חוסט התגורר החסיד המפורסם ר' משה רוזנפלד ז"ל מחשובי חסידי ויז'ניץ, הוא ובניו עסקו במסחר של מכירת עצים וכך היה סדר מסחרם: הם קנו יערות המלאים באילנות גדולים כרתו אותם, ולאחר מכן קשרו את העצים זה לזה בכדי להשיטם על גבי הנהר עד לעיר ויען ושם מכרו אותם לסוחרי עצים. באופן זה הם סידרו מאות רפסודות שעליהם מונחים עשרות עצים. באחד מן הימים קרה שהנהר התחיל לסעור ולגעוש עד שכל הרפסודות נעקרו ממקומם ,מכיון שהמים הזועפים השיטו מעצמם את הרפסודות לתוך הנהר היה חשש גדול שכל הרכוש הזה ילך לטמיון. ר' משה ביחד עם קבוצת פועלים נכנסו לסירה קטנה ושטו במהירות בנהר במטרה אולי יעלה בידם להציל את הרפסודות. כאשר הם הגיעו אל המקום מצאו את כל הרפסודות שנסחבו ונתקעו באילני הסרק הגדולים בשפת הנהר, כל זה קרה ביום תשעה באב, ובהיות ר' משה טרוד בהצלת רכושו אמר במהירות את הקינות בתוך הסירה הקטנה , כשבמשך רוב היום הוא עמל קשות ביחד עם פועליו להעמיס את העצים על הרפסודות לקשור אותם ולהשיטם לעיר ויען. כאשר גמרו את מלאכתם המפרכת כבר שקעה השמש, ור' משה שהיה עייף ורעב מאוד ומאומה לא היה לו במה להפסיק את תעניתו, החליט להיכנס אל העיר הסמוכה קרעסטיער ולחפש איזה בית הארחה כדי שיוכל להשיב את נפשו. בהגיעו לעיר שאל עובר אורח יהודי "איפה אפשר עכשיו לאכול" הראהו היהודי בידו על ביתו של הצדיק רבי ישעיה'לה ואמר לו "שם אפשר לאכול". ר' משה לא הכיר את הצדיק כלל וכלל, וכאשר נכנס לביתו ראה אורחים רבים יושבים סביב השולחנות וחשב לתומו שאכן הגיע לבית הארחה, וחיפש לעצמו מקום ריק שיוכל לשבת. רבי ישעיה'לה שהיה מקיים בעצמו את הכנסת האורחים היה טרוד בחלוקת מנות הסעודה לכל האורחים המרובים ולכן הכיסא שלו היה היחיד שריק, ראה זאת ר' משה והתיישב במקומו של הצדיק. כאשר רבי ישעיה'לה הבחין באורח היושב על מקומו ניגש אליו ובירכו לשלום ושאלו: "מה רצונך לאכול" ר' משה חשב שהשואל הוא מנהל המקום ועל כן ביקש ממנו לעשות לו מטעמים כמו שהוא אוהב, ואכן רבי ישעיה'לה מיהר להביא עבורו את כל צרכו שיאכל לשובע וגם עמד לשרתו עד סוף הסעודה. האורחים הרבים שראו בכך שחקו במקצת על כל הנעשה, אך ר' משה לא הבחין בדבר.
כשסיים ר' משה את סעודתו שאל בתומו את ר' ישעיה'לה איפה וכמה עלי לשלם בעד הסעודה הטובה, השיב לו הצדיק: פה לא משלמים, ברכת? זה כבר נחשב תשלום. בשמעו זאת הבין ר' משה כי אין כאן שום בית הארחה אלא זה ביתו של הצדיק הקדוש ר' ישעיה'לה מקרעסטיער. כשהוא מבוייש מאוד ביקש את סליחת הצדיק על כך שהוצרך לטרוח כל כך למענו, אך הצדיק השיב לו: "אני רואה שאתה מאוד עייף מהדרך היכנס נא לחדר הסמוך ושם תוכל לישון" ובאומרו זאת הלך הצדיק והכין בעצמו מיטה עם כרים וכסתות בשביל שר' משה יוכל לנוח.
לא לחינם נכתב על מצבתו של רבי ישעיה'לה "ביתו פתוח כביתו של אברהם אבינו ע"ה ובני ביתו עניים".
יהי רצון שנזכה במהרה לגאולה האמיתי. והשלימה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקינו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'נאשוילי הי"ו מלוד
