פרשת יתרו
ויקח יתרו חותן משה את צפורה אשת משה… (שם יח-ב). וודאי שלא בחינם פרש הכתוב את שם אשתו של משה ואת שמות בניו אשר שם האחד גרשום ושם האחד אליעזר. וזהו משום ששלח יתרו למשה שליח או זרק מכתב רתום לחץ לתוך מחנה ישראל (מבואר כ"ז במדרשים). וכה כתב לו למשה: "משה חתני היקר, אני חותנך יתרו בא אליך. אם ראוי אני מצד עצמי, אנא צא בגיני. ואם איני ראוי בעיניך, אזי צא בגין אשתך ציפורה. כי שמה מעיד עליה צפורה – כציפור נודדת מקינה (משלי כ"ז-ח') כי מהיות ואינך איתה, חייה אינם חיים, וכל הזמן נודדת היא ומקוננת עליך כציפור הנודדת מקינה. ואם אינה ראויה צפורה בעיניך, כי יש וקורה שאין אדם מרגיש בצער אשתו, ואינו חש כ"כ את הצער ההוא, אזי צא בגין בנך גרשום. כי הלא קראת לו בשם זה גרשום מלשון "גר הייתי בארץ נוכריה". ובא יתרו להזכיר למשה את צער הבנים שאינם מסובין על שולחן האב כבר זמן ורב, והם בצער גדול כי הם מרגישים כגרים, וגרים אצל הסב מהיות ויש להם אב כה גדול ורם מעלה כמשה שגאל עם שלם ממצרים. ואתה משה, הלא יודע אתה את נפש הגר – האורח –כי הלא גם אתה היית גר בארצותינו! ואם אינך יוצא בגין גרשום, אזי צא בגין אליעזר שנקרא אלי-עזר על שם אלוקיך. ושם ה' נקרא בקרבו, ואיך תעזבנו לנפשו בארצות ניכר?"
נמצא שיתרו בא לעורר את רחמי משה ולקבלו משום החותן יתרו או משום אשתו צפורה או משום הבנים.
ומשה נתייעץ בשכינה כיצד לנהוג. והשיב לו ה' יתברך: "צא, ולא משום אשתך ובניך שראויים הם שתצא לקראתם. אלא צא משום חותנך! כי חותנך דינו כמו אביך! שנאמר "כבד את אביך ואת אמך". וראויים החם והחמות לכבוד בשווה לכבוד האב והאם כי גם הם הוריך כאביך ואמך". ואכן יצא משה לקראת חותנו שנא' "ויצא משה לקראת "חותנו" – ללמדנו שמפאת היותו חותנו יצא הוא לקראתו, ולא משום סיבה ופניה אחרת. (עי' מכילתא וכל"י ושיח יעקב באורך).
– יש כאן קושייה גדולה שהרי ישנם שיטות שיתרו בא אל מחנה ישראל אחר מתן תורה. ומשה כבר ידע היטב את הדין של כיבוד אב ואם שמפאת מצווה זו היה הוא מחוייב לכבד את יתרו כאביו. אם כן, מדוע היה עליו להתייעץ עם השי"ת? ברור שהיה מחוייב מצד כיבוד אב ואם לקבל את יתרו?
והתשובה: שידועה ההלכה (מס' יבמות כ"ד ע"ב): "ת"ר אין מקבלין גרים לימות המשיח". כיוצא בו לא קיבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה. והטעם לכך שבימי דוד היו אומות העולם שפחדו מעם ישראל, ובימי שלמה שהיה הרבה טובה לישראל, רצו אוה"ע להתגייר בכדי שיהיה להם שפע זהב וכסף. וכן יהיה בימות המשיח שעמים רבים ירצו להתגייר, אך בית דין לא יוכלו לקבלם כי לא יידעו אם גיור זה בא מהכרת האמת הפנימית או משום שרצון המתגייר בטובה הנלווית לעם ה' באחרית הימים!
וחכמינו דנו (בשו"ת שמע יעקב) כיצד גייר שלמה את בת פרעה? והתשובה היא כי לבת פרעה לא היה חסר דבר, ורצונה בגיור היה אמיתי. וכיצד גייר את נעמה העמונית? על כך השבתי בתשובותיי (שיח יעקב ח"ב באורך) ממה שכ' הגאון החיד"א שהוכיח שנעמה פגשה את שלמה באותן ג' שנות גלותו. ועוד הארכנו בכל פרטי דיני הגיור, אימתי מקבלין ואימתי לא! אך כלל העולה מדברי הש"ס הנ"ל שכשאין ברור לנו, מה הן נסיבות הבא להתגייר, ואין ידוע לנו בבירור מוחלט שרצונו בדת האמת ולא משום מניע אחר, אזי אין מקבלים אותו!
משה רבינו לא חשש לקבל יתרו כחתן המקבל את חותנו כי זאת לא היה צריך כלל לשאול מאת ה', הלכה זו הייתה ידועה לו. אך משה חשש שמא רצון יתרו בגיור, אם אקבלנו, ויבקש ממני להתגייר – היאך אנהג? שהרי כ"כ הרבה נסים נעשו לנו, עם ישראל, שמא משום הטובה הגדולה שלה זכה עם ה' רצונו של יתרו בגיור? ומי יודע מה בלב יתרו? רק היודע מחשבות אדם ותחבולותיו. על כן שאל הוא לה': האם לקבל את יתרו באם ירצה להתגייר? ענה לו ה': ראשית צא לקראתו כי הוא חותנך. שנית אם רצונו להתגייר? אכן, רצונו להתגייר ותקבל אותו בזרועות פתוחות. (הגאון ר' יהונתן אייבשיץ – ושיח יעקב על הפרשה באורך רב).
– יש לציין שיתרו זכה לכבוד שלא זכה לו אדם מעולם. שהרי בא הוא בחצי היום, וכבר ליקטו כל העם את המן בבוקר. כל אחד לקט מן כפי צורך אנשי ביתו ותו לא? ומנין היה למשה אוכל – מן – להגיש לסעודה שערך ליתרו? חכמינו גילו שלכבוד יתרו ירד מן בפעם השנייה באותו יום. והיה זה רק פעם אחת בהיסטוריית ירידת המן שירד מן בצהרים, בפעם שנייה ביום אחד. והיה זה לכבוד יתרו. ולא מנה מצומצמת ירד רק לכבודו כי אם לכבוד כל עם ישראל שישמחו בגיורו של יתרו (מדרש רבה).
