פרשת במדבר
'מי זאת עולה מן המדבר' (שיר השירם ג-ו) המילה 'זאת' מרמזת על התורה שנאמר "וזאת התורה אשר שם משה" ועם ישראל קיבל את התורה במדבר, וגם המשכן, הסנהדרין, הכהונה והנבואה וכל המעלות הטובות של עם ישראל ניתנו במדבר ואם כן, מהי מעלתו של המדבר שכל כך הרבה דברים טובים ניתנו בו? שאלו תלמידיו של רשב"י, מפני מה הקב"ה לא הביא מן פעם אחת בשנה? וענה להם כדי שמי שיש לו הרבה ילדים יחשוב תמיד על יום המחר ויתפלל אל הקב"ה ויהיה לו קשר איתו בגלל שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים, ובכך שעם ישראל תמיד היו מתפללים אל ה' זה היה רצון ה'. ומהי תפילה מה היא עושה? התפילה מבטלת את כח האדם והשלכת כל יהבנו אליו 'חונן הדעת' הדעת ממנו, רופא חולי עמו ישראל זה מרמז על הרפואה שהיא ממנו וכך בכל העניינים, וכן כתב הרמח"ל בדרך השם 'עניין התפילה הוא שלהיות הנבראים מקבלים שפע ממנו יתברך צריך שיתעוררו הם אליו ויתקרבו לו ויבקשו פניו וכפי התעוררותם לו כן ימשך אליהם שפע ואם לא יתעוררו לא ימשך להם'.
המדבר הוא סמל להפקר לביטול היש ולכן כתוב מי זאת עולה מן המדבר כלומר התפילה עולה מן הדיבור שהוא כמדבר שאדם בהתבטלות עצמית. ואדם שמתפלל צריך לחשוב שאין לו משל עצמו כלום להיות בענווה כמו מדבר ומי שאינו עושה כך אינו יכול לקנות את התורה. וכל זמן שהיו עם ישראל במדבר התחזקה בהם האמונה בהשם והביטחון ועל זה אמר הנביא 'כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה' (ירמיהו ב-ב).
וגם בעניין הפרנסה אדם צריך לדעת שתמיד צריך להתפלל וע"י כך אפשר לשנות את הדין אפילו אם נגזר עליו דברים לא טובים על ידי התפילה יכול לשנות כמו שכתוב על לאה אמנו ע"ה "ועיני לאה רכות" וברש"י שהייתה סבורה לעלות בגורלו של עשיו ובוכה שהיו הכל אומרים שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן הגדול לגדולה והקטן לקטנה ואז התפללה לאה שלא תיפול בגורלו של עשיו ונענתה מן השמים ונישאה ליעקב וזכתה להעמיד רוב שבטי עם ישראל, ובמילה רכות מרומז כתר ו' שזכתה לששה בנים כתרים, וכן המדבר בא לומר שאין התורה ירושה לאף אדם אלא כמו שכל אחד יכול להיכנס למדבר וזהו מקום הפקר כך גם התורה נתונה לכל אדם בישראל ויכול כל אחד ללמוד תורה 'ויחנו במדבר' בא להגיד שאילו ניתנה התורה בארץ ישראל הגויים היו אומרים שאין להם חלק בתורה, ומשה רבנו התברך בענווה יתירה שנאמר 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה' ורק על ידי הענוה המיוחדת שניתנה למשה רבנו זכה לקבלת התורה והענוה של משה רבנו טובה הייתה גם מהענווה של אברהם אבינו עליו השלום וגם מהענווה של דוד המלך שאברהם אבינו אמר ואנכי עפר ואפר וזה כפי הקב"ה שוודאי אנחנו עפר ואפר, ודוד המלך אומר ואנכי תולעת ולא איש אבל משה רבנו אמר 'ונחנו מה' והתכווין גם שהוא לא נחשב כלפי היהודים הרגילים שהרי כלפי הקב"ה זו לא חכמה לומר ואנכי עפר ואפר או תולעת ולא איש אבל כלפי אדם אחר לומר שהוא כלום זו מעלה גדולה וזה מה שנלמד מהמילה 'במדבר' .
מובא מעשה ברבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל שהיה עושה גלות והגיע בערב כיפור לעיירה מסוימת ורצה לשבת ליד אדם צדיק, בדק וראה אדם זקן שבוכה בערב כיפור ואנכי עפר ואפר וחשב שהוא צדיק וישב לידו בכיפור אבל בתפילת מנחה של ערב כיפור העלה הגבאי לעליה החשובה אדם אחר והזקן התפרץ וצעק על הגבאי איך נתת לו עליה חשובה יותר משלי ואני אדם זקן וחשוב והתפלא על זה ר' יהונתן אייבשיץ ושאל את הזקן, הרי אמרת ואנכי עפר ואפר אז איך אתה פתאום מחשיב את עצמך? וענה לו הזקן שהוא עפר ואפר כלפי הקב"ה אבל כלפי האדם הזה שהגבאי העלה אותו ודאי שהוא יותר טוב ממנו, וכאן הבין ר' יהונתן אייבשיץ את מעלתו של משה רבנו על הצדיקים האחרים בענווה כמדבר.
שנזכה לענווה האמיתית בריאות והצלחה ובשורות טובות ולביאת משיח צדקנו בב"א.
ר' יוסף מודזגברשוילי הי"ו מלוד
