פרשת בשלח
״עם זו קנית״
מפרש רש״י, מנין לנו קנין זה לה' כחפץ הקנוי לאדם בדמים יקרים דהוא מאוד חביב על האדם.
מה הפירוש לזה? מרע״ה, בחטא העגל, התפלל לה׳ ״למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת אותנו מארץ מצרים בכה גדול וביד חזקה״. לכאורה, יש סתירה, הרי מ״ר רצה לעורר זכות על עמ״י כלפי ה׳. וא״כ מדוע הוא משתמש בטענה זו של ״הוצאת בכח גדול וביד חזקה״, הרי אז הוא יוצר ההיפך. הוא מעורר קטרוג בשמים, דאם כך השקיע ה׳ בעמ״י וכך החזירו לו אלה, מדוע שירחם עליהם?!
נסביר זאת כך: ישנן בבריאה 2 הנהגות: אחת מהן היא אהבה.
ידוע הכלל דכל דבר שאדם משקיע בו, חפץ בו יותר ואוהב אותו יותר מדבר אחר שהוא לא השקיע בו. וכדוג׳ מאמר חז״ל המפורסם: ״רוצה אדם בקב שלו יותר מ – 9 קבין של חבירו״.
גם תינוק, מובא בחז״ל, מדוע התינוק דורש כ״כ הרבה השקעה, בדיקות, טיפולים, טיפת חלב, רופאים, קופ״ח, מדיר שינה מעיני הוריו, כל זה, אומרים חז״ל דהקב״ה טבע זאת בבריאה כדי שההורים יאהבו את ילדיהם ויהיו מחוברים אליהם. ככל שאדם נותן יותר הוא נקשר יותר לדבר. כמו״כ באהבת ה', איך מגיעים לכך?
אם לכאורה נאמר דמי שמתפלל 3 תפילות ביום, ולומד כשיכול, ודאי דאין זה קנין של קשר בינינו לה', דהרי זה רק מוגדר שומר מצוות. מתי אדם מתקרב לקב״ה יותר בדביקות, כשהוא צריך לנסוע 4\3 שעה כדי לקיים מצות תפילה במניין. כאשר יש ניסיונות קשים, דהרי כל קושי מטרתו היא לקרב בינינו לה', דהרי כל עמידה בניסיון, זו דביקות נוספת לקב׳׳ה.
דרואים כשאדם יש לו קושי קטן, מיד הוא נשבר, וצריך זה להיות ההיפך, דהרי כל הדרגה של אהבת ה׳ היא לאחר העמידה בקושי הזה. עד"מ "ויבואו מרתה, ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם, ויצעק אל ה׳ ויורהו ה׳ עץ וישלך אל המים וימתקו המים".
מפרשים "ויבואו מרתה", כשאדם במהלך סוגיה ופתאום מתקשה במהלך מסויים ובבירור ענין "ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם", ועומד הוא להישבר, ואינו יכול להמשיך, "ויצעק אל ה״׳, מתפלל הוא לה׳ שיעזור לו למצוא ההסבר בסוג', "ויורהו ה׳ עץ", אז הקב״ה מורה לו עצה, ומהי העצה "וישלך אל המים", זרוק את כל כולך לתורה, בטל עצמך ואז "וימתקו המים".
וכמ״ש מסופר על אדם שבא לחזו״א וסיפר לו החזו״א רעיון, דמי שלומד 18 שעות ביום, יותר קל לו מאשר מי שלומד 6 שעות ביום. והכיצד?
כמו מכונית שנוסעת בשני מסלולים: מסלול מהיר רצוף – ששם נוסעת המכונית כ – 18 שעות רצוף. ומסלול איטי שכונתי – של 6 שעות. ודאי דהבלאי יהיה יותר גדול במסלול הקצר.
כך הוא בתורה, מי שדבוק בתורה קל לו יותר ללמוד, אך מי שלומד ואינו דבוק והראש שלו מונח בסידורים האישיים שלו לפני הלימוד ואחרי הלימוד ודאי דקשה לו להתרכז בשעות הלימוד האלו. בנ״י מגיעים לים סוף, הים נבקע מפניהם, ועמ׳׳י מגיע לפסגת האמונה, שעליה נאמר "ויראו העם את ה׳ ויאמינו בה׳ ובמשה עבדו".
מה קרה באותו זמן שנבקע ים סוף, שואל המדרש, כיצד נודע הדבר לכל אוה״ע?
אומר המדרש, דכל מעיינות תהום וכל מים שבכלים נבקעו. כלומר, אדם רוחץ באמבטיה, פתאום המים נבקעו ל – 12 ואין ביניהם דרך חיבור, אדם אוכל צלחת מרק ופתאום נבקע המרק ל – 2. וזהו שכ׳ "אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד, נמוגו כל יושבי כנען, תיפול עליהם אימה ופחד…" כל אומות העולם מסביב נבהלו ופחדו מעמ״י לאחר נס זה. חוץ מאומה אחת: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים".
שואלים חז״ל: מהו יבוא – מהיכן בא? מביאים חז״ל מדרש: שבא מפגישה עם בלעם, אומר עמלק לבלעם: יודע אני שבעל עצה אתה, וכל מי שנוטל ממך עצה לא נכשל.
א״ל בוא וראה מה עשו אומה זו למצרים, שעשו כמה טובות לעמ״י ולבסוף טבעום בים, ואם כך עשו לאומה זו, מה יעשו לאומות שלא עשו עמם טובה, תן לי עצה כיצד להפטר מהם, א״ל בלעם, לך ועשה עמהם מלחמה והנני מבטיח לך שתצליח, דהרי כל הצלחתם היא בזכות זכויותיו של אאע״ה. והרי גם אתה נכד של אאע״ה, א"כ גם לך יש זכויות.
זהו שנאמר "ויבוא עמלק" – מהיכן בא מבלעם.
במדרש אחר כ׳: שאסף עמלק את האו״ם וא״ל "בואו נטכס עצה כדי להיפטר מהם", א״ל האו׳׳ם, אם פרעה נכשל, שהיה מעצמה מס׳ 1 בעולם ונפל, א"כ מה נענה אבתריה אנן?!
א״ל בלעם, בואו אתי, אם אני נוצח, הצטרפו אלי, ואם לאו תברחו עמי גם אתם.
באים רבותינו ושואלים שאלה:
מה רוצה עמלק מישראל, אין לישראל ארץ, לא משאבים, לא מקורות נפט ולא יהלומים. נמצאים 5 מיליון איש במדבר ומתכננים לתקפם, למה?
שתי תשובות בדבר: בא עמלק לנקום נקמת תמנע. אומר המדרש, תמנע ניסתה להיכנס לעמ״י ולא קיבלוה, וכשראתה שלא קיבלוה הלכה ונעשתה פילגש לאליפז בן עשו, כדי להידבק בזרעו של א״א ותלו לו את עמלק, סיפרה אמא לעמלק את מה שעשו לה עמ״י וציוותה עליו לפני מותו שינקום בעמ״י ולכן "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים". ומדוע לא קיבלוה, כתוב ברי״ף, דממזרת היתה תמנע, דהיתה אשתו ובתו של אליפז.
ב״חזקוני״ מביא תשובה נוספת הרי עשו השביע את אליפז שילך להרוג את יעקב. הלך אליפז והתייעץ עם אימו, וא״ל "בני, יעקב גיבור ממך ויהרגך, ואביך רשע פן לא היה מפחד מאחיו, היה כבר הורגהו". הלך אליפז והתייעץ עם אשתו, תמנע, הפילגש, וגם היא א״ל כן.
הלך אליפז וכפי המדרש, מביא את בגדיו של יעקב, א״ל עשו, מה הבאת לי, האם כך ציוויתיך?! קרא עשו לעמלק, נכדו, וציווה עליו להרוג את יעקב. וכששמעה תמנע כי עמלק נשבע לסבא להרוג את יעקב, א״ל תמנע: "תדע, כי חוב גדול מונח על זרעו של אאע״ה, דהרי הקב״ה א״ל כי ישתעבדו עמ״י למצרים 400 שנה, א"כ תדע כי אם תהרוג את יעקב, זרעך ירד למצרים, היזהר"! א״ל תמנע, תמתין עד אחר השעבוד, וכשיצאו ממצרים, תבוא עליהם ותהרגם, והיינו דכתיב "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים".
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
