פרשת קרח
הקטורת נותנת חיים
אחד המשפטים הדי נפוצים בקרב כלל האנושות הוא "בוא נעשה חיים". סביב רצון פנימי ואיתן זה, נעים מערכות שונות כמו המישור הפרטי, החברתי והפוליטי.
לפני שנראה כיצד באמת עושים חיים ולא במציאות מדומה, נלמד יחד קטע מפרשתנו.
לאחר שקורח ועדתו נקהלים על משה ועל אהרון, במטרה לריב עמהם ולהשיג את מה שחשבו שמגיע להם, נגלה כבוד ה' על אוהל מועד, והנה כסהו הענן. משה ואהרון נכנסים לאוהל מועד, והקב"ה אומר להם הפרישו עצמכם מסביבת קורח ועדתו, ואכלה אותם כרגע. משה ואהרון עם כל מה שעשו להם, לא מקבלים זאת כמובן מאליו ואינם שמחים לאיד, אלא נופלים על פניהם ומתפללים.
אלא שמשה מבין שהגזירה נגזרה, והוא אומר לאהרון לקחת את המחתה המשמשת את הקטורת, לתת עליה גחלים שהיו על גבי המזבח לשים עליהם קטורת, וללכת עמה בזריזות לבין הניגפים כיון שהמגיפה התחילה. אהרון עושה כדבר משה, והמגפה אכן נעצרת. וכפי שמתארת התורה, אהרון עמד עם כף הקטורת בידו, וחצץ בין המתים לחיים.
והמסר מאת הבורא היה ברור: קורח ועדתו שהקטירו קטורת ואינם כוהנים יענשו על ידה, בעוד אהרון הכהן שראוי להקטיר אותה, יביא על ידה חיים (רשב"ם במקום). הכל בכפוף לרצון ה' בלי משחקים.
מניין משה ידע את סודה ועניינה של הקטורת? חכמינו מלמדים אותנו בגמרא במסכת שבת (פט.') לאחר שמשה עלה להר סיני להוריד לנו את התורה, הוא עבר הרבה עד שהביא לנו אותה. המלאכים לא היו מוכנים לוותר על התורה, עד שמשה חשש שמא הם ישרפו אותו בהבל פיהם. אלא שהקב"ה עמד לימין משה, ואמר לו אחוז בכיסא כבודי וענה להם תשובה. וכך הוא הוכיח להם עד כמה התורה שייכת יותר לבני האדם, והמלאכים מקבלים את דבריו. לפני שמשה יורד, כל מלאך נותן לו מתנה. אף מלאך המוות לא פוסח על ההזדמנות, ונותן לו את סוד הקטורת. וכפי שכתוב בתורה, משה עושה בו שימוש במגיפה שפרצה בעדת קורח.
ויש להבין מהו עניינה של הקטורת.
בזוהר הקדוש (ח"ג לז':) כתוב שקטורת שהיא מילה בארמית, ופירושה קשר. עוד כתוב בזוהר (ויקהל ריח'.) כל מי שהיה מריח את ריח העשן המיתמר מעמוד הקטורת הישר, זוהמת היצר הרע עוברת ממנו, ואין לו אלא לב אחד לאביו שבשמים. כי היא שבירת היצר הרע ודאי, ואין לך דבר חביב לפני ה' יתברך כקטורת. והדברים אומרים דרשני – מה מיוחד בקטורת בכלל, ובפרט במה היא שונה משאר הקרבנות.
כידוע יש לאדם חמשה חושים: ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומישוש. כתוב בספרים הקדושים – בחטאו של אדם הראשון, השתתפו רק ארבעה מתוך החמישה חושים. חוה שומעת בקול הנחש (שמיעה), רואה כי העץ טוב למאכל (ראיה), נוגעת בו (מישוש), ולבסוף אוכלת ממנו (טעם). אולם חוש הריח לא השתתף בחטא עץ הדעת, וממילא הוא לא נפגם. לכן יש לחוש הריח מעין שייכות למקום טהור ונקי יותר.
זו הסיבה שלקרבן הקטורת יש את הדביקות הגדולה מבין הקרבנות (כנ"ל שהפירוש של קטורת הוא קשר), כיון שהריח הוא הוא החוש שלא נפגם, וזה מסמל את הדבקות המוחלטת של עם ישראל באביהם שבשמים. ולזה התכוון הזוהר – שמי שהיה מריח את ריח הקטורת, זוהמת היצר הרע הייתה עוברת ממנו, כיון שחוש זה שייך למצב שקודם החטא של עץ הדעת. אז היצר הרע היה מחוץ לאדם, ולא כמו היום שהוא מעורב בנו, ואיננו יודעים האם רצונותינו באים ממקום טהור או להיפך.
נמצאנו למדים: כי חיים אמתיים, הם רק על פי רצון הבורא יתברך, שהוא היוצר והוא המלמד אותנו נכוחה כיצד להגיע להנאה אמתית ומקסימאלית, ללא דמיונות ומפח נפש. ומי שידבק בכל כוחו בבורא, יחיה את חייו כבר כאן בעולם הזה ברמה אחרת לגמרי, מבלי שנעסוק בטוב הגדול הצפון לו לעתיד לבוא.
שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש
להרצאות חוגי בית 0504150251
