פרשת נשא
"ויהי ביום כלת משה להקים את המשכן… ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות הם העומדים על הפקודים… ויאמר ה' אל משה קח מאיתם והיו לעבוד את עבודת אהל מועד" (במדבר ז, א-ה). רש"י אומר מדוע השם אמר למשה קח מאיתם? בגלל שלא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי המקום. וגם בהמשך הפסוקים כתוב "ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח" (פסוק י) כי לא קיבל משה מידם עד שנאמר לו מפי הגבורה, ומדוע משה לא רצה לקבל מהנשיאים מדעתו וחיכה להוראה מאת השם? את הפסוק בשיר השירים 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אימו ביום חתונתו וביום שמחת לבו' (שיר השירים ג-יא) דורשים חכמים לעניין מתן תורה, המשכן ובית המקדש. במדרש רבה (יב-ח) נאמר 'ביום חתונתו' זה סיני חיתונים היו שנאמר "וקדשתם היום ומחר" 'וביום שמחת לבו' זה מתן תורה שנאמר "ויתן אל משה ככלותו", ככלתו כתיב.
ולעומת זאת בספרא דרשוהו לעניין המשכן ועבודתו 'ביום חתונתו' ביום ששרתה שכינה בבית, 'וביום שמחת לבו' ביום שירדה אש חדשה ממרום וליחכה את העולה ואת החלבים, ובמדרש (שמ"ע נב-ה) דרשוהו אימתי נאמר הפסוק הזה ביום שעמד המשכן שהייתה שמחה גדולה בישראל שהקב"ה שורה אצלם. 'במלך שלמה' במלך שהשלום שלו זה מלך מלכי המלכים הקב"ה. 'בעטרה שעטרה לו אמו' זה המשכן, ביום חתונתו בסיני ביום שמחת לבו בירושלים. דבר אחר ביום חתונתו על הים, וביום שמחת לבו באוהל מועד. והנה לדעה זו שאהל מועד נחשב ליום חתונתו סומכים זאת על הפסוק "ביום כלות משה להקים את המשכן" מבואר בזה כי הכל כבר נתקן ונשלם ובא לידי גמר ככלה הנכנסת לחופה, שכניסתה של כלה לחופה אינה נעשית אלא לאחר שהכל ערוך ומוכן ומתוקן לכך. וכן דרשו חז"ל 'להקים המשכן' אין כתיב כאן אלא להקים את המשכן משכן אחר הקים עמו שנקרא אהל, כשם שהמשכן נקרא אוהל מועד שעד שלא הוקם המשכן היה העולם רותת משהוקם המשכן נתבסס העולם, לכן נאמר להקים את המשכן.
נמצינו למדים כי הקמת המשכן הביאה את העולם אל ביסוסו והתקיימותו. ומעתה יש לבאר טעם הדבר מדוע לא קיבל משה הקורבנות מיד הנשיאים עד שהורה לו הבורא. הואיל "וביום כלת משה להקים את המשכן" הכל היה מתוקן ומושלם- הן העולם והן המשכן, לא רצה משה לקבל את הקורבנות מיד הנשיאים שאילו היה מקבל מידם היה מכריז ומודיע בשער בת רבים שעדיין לא בא העולם אל שלימותו ולא בא אהל מועד אל שלימותו.
נתיירא משה שמא עברה ממנו רוח הקודש אל הנשיאים – בתחילה היה סבור משה כי הקב"ה צווה על הנשיאים להקריב קרבנם ואם להם ציוה ה' ולא לו אין זה אלא שנסתלקה ממנו רוח הקודש ועברה לשרות על הנשיאים ועל כן זכו שיצוום השם על הבאת קרבנם, חלשה דעתו של משה עד שהפיס ה' את רוחו כי באמת לא ה' ציום אלא התנדבו מעצמם ונחה דעתו.
ויש להבין מה היתה ההוא אמינא של משה שתעבור ממנו רוח הקדוש? על מה ולמה? ועוד יש לשאול למה נתיירא משה הרי אלדד ומידד שנאמר עליהם, ונתח עליהם הרוח ויתנבאו במחנה יהושע אמר לו אדוני משה כלאם ומשה עונה לו המקנא אתה לי?!. ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם אם כן מדוע אצל הנשיאם נתיירא משה? אלא משה רבנו עשה הכל כאשר ציוה ה' את משה ואילו הנשיאים הם עשו מעצמם ומזה נתיירא משה שהמעלה הזו חסרה אצלו שהוא לא עשה מעצמו אלא רק מה שה' ציוה אותו כאשר ציוה ה' את משה אבל אצל הנשיאים כתוב והנשיאים הביאו מעצמם שזה אתרעותא דלתתא שהביאה להתעוררותא דלעילא. (רבה אמונתך)
ר' יוסף מודזגברישוולי הי"ו מלוד
