פרשת כי תבוא
בפרשתינו מופיעה פרשת התוכחה, שמפורטים בה הקללות הנוראות שיכולים לבוא על עם ישראל אם הם לא ישמעו בקולו של הקב"ה, כל מי שקורא את הקללות הללו הוא יכול לראות שהם קללות קשות מאוד, אבל מכיוון שיש את הכלל של 'אין רע יורד מלמעלה' מוכרחים לומר שאף הקללות הללו אינם אלא ברכות אלא שהיא טמונה בתוכם.
בעניין הזה אנחנו מוצאים בדברי חז"ל שני ביטויים, האחד 'כל דעביד רחמנא לטב עביד' (כל מה שהקב"ה עושה – לטובה עושה) והשני 'גם זו לטובה', 'כל דעבד רחמנא לטב עביד' היא אימרתו של רבי עקיבא כפי שמסופר בגמרא במסכת ברכות (ס:) שר' עקיבא היה מהלך בדרך והוא הגיע למקום אחד וביקש מקום ללון בו ולא נתנו לו, הלך וישן בשדה והיה עמו תרנגול חמור ונר. באה הרוח וכיבתה את הנר, בא החתול ואכל את התרנגול, בא האריה ואכל את החמור, אמר רבי עקיבא 'כל מה שעושה הקב"ה לטובה עושה' בבוקר גילה שבאותו הלילה התנפלו שודדים על העיר והבין רבי עקיבא שבזכות הדברים שאירעו לו הוא ניצל מידי השודדים, כי אם היה מתאכסן בעיר הוא היה נפגע על ידיד השודדים ואם החמור היה נוער והתרנגול קורא והנר היה דולק השודדים היו מבחינים בו ותופסים אותו, כאן בא לידי ביטוי היבט אחד של הטוב הטמון ברע, במבט ראשון רואים שלרבי עקיבא קרא דברים רעים ומצערים, אך הודות להם נמנע ממנו בסופו של דבר צער גדול לאין ערוך, ולכן התבטא במילים 'כל מה שהקב"ה עושה לטובה עושה כלומר: בסופו של דבר תצמח מכך טובה.
'גם זו לטובה' היא אימרתו של נחום איש גמזו. הגמרא במסכת תענית (כא.) מספרת שחכמי ישראל רצו לשלוח דורון לבית הקיסר, אמרו נשלח את נחום איש גמזו שמלומד הוא בניסים, שלחו בידו סל מלא באבנים טובות ומרגליות הלך וישב במלון אחד, בלילה באו כמה אנשים וגנבו את תוכן הסל ומילאו אותו בער כאשר יגיע לבית המלך פתחו תא הסל וראו שהוא מלא עפר עמד המלך להרוג את כולם ואמר היהודים צוחקים עלי, אמר נחום איש גמזו 'גם זו לטובה'. בא אליהו הנביא ונדמה כאחד מהם ואמר למלך אולי עפר זה הוא מעפרו של אברהם אביהם שכאשר זורקים אותו על האוייבים הוא הופך לחיצים, והייתה מדינה שהם לא הצליחו לכבוש וניסו את הער וכבשו אותה, עלו המלך ועבדיו לבית הגנזים ומלאו תא הסל שלו באבנים טובות ומרגליות ושלחו אותו כבוד רב.
מסיפור זה רואים שהרע עצמו טמן בחובו טוב נפלא, לא זו בלבד שלא אירע לצדיק שום נזק ממשי אלא ההיפך, אילו היה מביא למלך אבנים טובות ומרגליות ייתכן שהמלך לא היה מקבלם שהרי באוצרו לא חסרים כלל וכלל מרגליות ואבנים טובות, ודווקא את העפר הוא קיבל, זה הפירוש ב- 'גם זו לטובה' אין כאן שום רע 'הכל טוב'.
נחום איש גמזו היה רבו של רבי עקיבא, הוא מייצג דור שהיה קרוב יותר לזמן הבית, דורו של רבי עקיבא שייך יותר לימי הגלות. בזמן הבית ניתנה היכולת לראות את הטוב הצפון בכל דבר גם דבר שבחיצוניות נראה רע, אולם בזמן הגלות איננו יכולים לראות זאת אלא רק את הטוב הצומח בסופו של דבר מן הרע, אך בימים אלה כשאנו עומדים על סף הגאולה נזכה בקרוב לכך שהקב"ה יסיר את כל ההסתרים ונראה בעיני בשר את כל הטוב הנשגב שהיה טמון בכל הצרות והייסורים שעברנו.
שבת שלום ומבורך
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
