פרשת וארא
ביאור הויכוח של משה ואהרון עם פרעה:
במחוזותינו מקובל ללעוג לפרעה, ולצחוק על טיפשותו בסירובו לשלח את עם ישראל מארץ מצרים. אולם כיון שהתורה איננה ספר היסטוריה, ולא קיים לגביה מושג של דברים שוליים או זניחים, ביודענו שהיו כאן דברים שהם הרבה מעבר להשגתנו. הבה נראה כי פרעה לא רק שלא היה טיפש, אלא אף היה חכם גדול, וכגודל חכמתו כך הייתה גם גודל כפירתו בהשגחת ה' יתברך.
מי שיתבונן בסוף פרשת שמות יראה, כי באותו הזמן בו הגיעו משה ואהרון ונכנסו לארמונו של פרעה חרף כל חומת ההגנה בדמות חיות טורפות ויסמניקי"ם מצריים, הוא הוכה בתדהמה ולא האמין כיצד הדבר קרה.
תחילה נציג את השיחה בין משה ואהרון לפרעה מתוך הפסוקים, ואחר כך נתבונן בהם יחדיו.
"ואחר באו משה ואהרון ויאמרו אל פרעה כה אמור הויה אלוקי ישראל שלח את עמי ויחוגו לי במדבר". עונה פרעה "מי הויה אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את הויה וגם את ישראל לא אשלח". כדי שנבין היטב את הדברים נפתח בהקדמה קצרה (על פי נפש החיים שער א' פרק ב').
לקב"ה יש כמה וכמה שמות. משמעותם – כל שם מגלם הנהגה כלשהי של הבורא, שנועדה עבורנו למען נלך בדרכיו.
השם שנקרא "אלוקים" משמעותו בעל כוח. שכן המלאכים שהם ממונים מטעם הקב"ה להוריד שפע לעולם, נקראים אלוהים (אין להם יכולת להחליט או לשנות, הם סך הכל פקידים שמוציאים לפועל את מה שנגזר). כמאמר הפס' "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוקיו" (מיכה ד' ה'). גם הדיינים שעמלים להוציא לאור פסקי דין על פי משפטי התורה, נקראים אלוהים. ביחס לבורא עולם, שם זה מבטא את העובדה שהוא זה שמשפיע כוח וגבורה למכלול הכוחות שיש בעולם, ורק בידו וברצונו לסדרם כחפצו. ושם זה מורה על הנהגת הטבע, מה שנקרא עולם כמנהגו נוהג.
השם שנקרא "הויה" הוא ההנהגה הכי גבוהה שמבטאת את הבחינה שמעל הטבע. בשונה מהנהגת הטבע, שם מי שלא יתבונן יראה לו הכול כעובד ומובן מאליו חלילה, כאן אין מקום לספקות. הכל נראה בבירור.
ממילא, בשעה שהגיעו משה ואהרון לפרעה, הם אומרים לו "כה אמר הויה אלוקי ישראל", דהיינו נכון שיש מגוון רחב של כוחות בבריאה – כח המים, כח האש, רוח וכדו'. אולם מי שנותן להם בכל רגע נתון את היכולת לפעול ואת החיות זה הקב"ה. בואו נתבונן מה פרעה משיב להם – "מי הויה אשר אשמע בקולו". פרעה לא מכחיש את המציאות של הכוחות בעולם דהיינו שם "אלוקים". פרעה מכחיש את שם "הויה", שהוא כאמור המציאות הברורה שיש בורא מנהיג ומשגיח לבריאה תמיד ללא יוצא מן הכלל.
פרעה לא היה מוכן לקבל שיש מי שמזרים שפע וחיות בכל רגע נתון לעולם. זה היה זר לו. זה גם מחייב. יותר נוח "לשרוף את המועדון", ולומר שאין בעולם שום דבר מעבר למערכת הטבעית הנגלית לעיננו.
הסבר זה יבאר לנו עניין נוסף – הגמרא במסכת גיטין (נו':) מספרת שבשעה שחזר טיטוס בספינתו עם כל אוצרות בית המקדש, לפתע החלה סערה בים והספינה עמדה להישבר. אמר טיטוס נדמה לי שאלוקי היהודים אין כוחו אלא במים. את פרעה הטביע בים סוף ואת סיסרא בנחל קישון. אם גיבור הוא, יעלה ליבשה ויעשה עמי מלחמה. את סופו המר כולנו מכירים. נכנס לגופו יתוש דרך אפו ומשם הגיע עד למוח, וניקר אותו במשך מספר שנים, וכך הוא מת מתוך ייסורים קשים ומרים "כן יאבדו כל אויבך ה' ".
הבה נתבונן מה טיטוס אמר כאן אין כוחו אלא בים. מה פשר המשפט הזה? – טיטוס דיבר מתוך תפיסת העולם המצומצמת שלו, לפיה קיימים בבריאה מגוון כוחות, וכל כח הוא אל בפני עצמו. כמו שידוע במיתולוגיה היוונית. לכן הוא חשב שכוחו של אלוקי ישראל מוגבל רק למים, בא נראה איך הוא מתמודד ביבשה. כשעלה לשם, לא היה הקב"ה צריך להפעיל תותחים כנגד דברי הכפירה שהוא הטיח בכבוד שמים, די יהיה ביתוש שנקרא בריה קלה (כיון שרק אוכל ולא מוציא את הפסולת) והוא יעשה את העבודה. טיטוס ודאי המשיך לחיות בהכחשת המציאות האמתית, אולם אנו נחזק בקרבנו את האמונה בבורא עולם, על היותו המנהיג העליון שמנצח על כלל הכוחות בבריאה בצורה שאין שני לה, ונזכה בכח האמונה להתעלות ולראות רק שמחות ורוב נחת אמן.
שבת שלום ומבורך
הרב מיכאל מירון הי"ו אחיסמך, לוד
לשיעורים \ הרצאות 0504150251
