פרשת "פינחס"
"פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי" [כה-יא]
כוחו של יחיד
ראה פנחס מעשה ונזכר בהלכה, הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, "ויקם מתוך העדה" וכו'. וקינא לשמו של הקב"ה ועשה לו י"ב ניסים [מדרש רבה]. דברי המדרש מהווים, לדברי הגר"מ רובמן זצ"ל בספרו "זכרון מאיר" חיזוק גדול ואף נותנים עידוד רב לבני דורנו, במיוחד לאור העובדה שהאדם אומר לעצמו "מה כבר אפשר לעשות מול "הערב רב"? אנו קומץ לעומת רבים שהתרחקו מדבר ה'"!.
ממעשהו של פנחס אנו יכולים ללמוד מה רב כוחו של היחיד. הנה פנחס יצא יחידי מכל העם כולו, ולא רק זאת, השבטים היו מבזים אותו בשל כך, ועם כל זה, זה להציל את כלל ישראל.
יתכן שרעיון זה מונח בפסוק, "ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו" [במדבר כה-ז] "מתוך העדה" היינו אדם אלמוני שקם מתוך שורות הקהל ובמעשהו הציל את העם כולו.
ואכן כך אנו חייבים לראות את פני הדברים ולהשליכם גם לדורנו, גם בימנו אנו רואים אנשים שפוגעים ורומסים כל דבר שבקדושה, ולצערנו אנו מחשים, אנו לא מאמינים שיש ביכולתנו לקום ולזעוק למחות ולא להחשות כאשר כבוד הקב"ה וכבוד רבותינו נרמס בריש גליה.
פעמים רבות נשמעת הטענה: וכי אני לבדי יכול לחולל שינוי? האם זה מתפקידי לטפל בכך? יש כאלו שנבחרו למטרה זאת כדי להראות לכל הדורות הבאים אחריו כיצד איש אחד אדם בודד, הנחשב לנבזה, קם ועושה מעשה.
הרב שמשון דוד פינקוס זצ"ל הביא מעשה שאירע עם אמו, הממחיש יותר מכל את החשיבות להבין את תפקידנו בעולם הזה. אמו של הרב עברה ניתוח ברגלה בלוס אנג'לס, הניתוח היה אמור להמשך כשעתיים שלוש, היו אמורים להחליף לה חלק מהעצם בחלק תואם מפלדה, והנה אנו, בני המשפחה, ממתינים מחוץ לחדר הניתוח ארבע וחמש שעות, איננו יודעים מה קורה איש לא יוצא מחדר הניתוח והמתח היה עצום.
למחרת שאלתי את הרופא מה קרה? מדוע הנתוח לקח כל כך הרבה זמן? הרופא השיב לי שבמהלך הניתוח היה צורך בעוד חלק פלדה שלא היה בנמצא והיו חייבים להביאו מבית חולים סמוך – מהלך נסיעה של כעשרים דקות. נהג מבית הרפואה יצא מיד לדרכו עם החלק המתאים, אולם הנהג לא היה מודע לדחיפות הענין ולא הפעיל את הצופר, הדרכים היו פקוקות והדרך ארכה לו כשעה וחצי.
לנהג זה היה תפקיד! נכון כולם עומדים ברמזורים וממתינים. אבל, יש לו תפקיד שאין לכולם! עליו למהר ככל האפשר ולהביא את החלק ולהפעיל צופר, "תפעיל את הסירנה כולם ממתינים לך", החולה שוכב על שולחן הניתוחים וממתין!
עומד היהודי וממתין מה אתה עומד: כולם עומדים? אבל לך יש תפקיד, תפעיל צופר! עולמות שלמים ממתינים לך, לך יש את הכשרונות לכך.
ומכאן מתבקשת המסקנה שאולי מן הראוי כי נתבונן במעשינו כי גם לנו יועד תפקיד בעולם הזה. כל אדם והפינחס שבתוכו ומחובתנו לגלות איזה רומח עלינו לקחת ואיתו לבצע את שליחותנו. בדורנו אנו אי אפשר עוד להמשיך ולשבת שאננים מול הפריצות, ביזוי תלמיד חכמים, רמיסת כבוד התורה, ולצערנו אנו מחשים ובטוחים כי יש מי שיעשה את המלאכה.
זאת פינחס בא ללמדנו, קום ועשה ולא עליך המלאכה לגמור. אך, בוודאי שאסור לך לשבת מן הצד.
הסבא מנהברדוק זצ"ל אמר:"אף פעם איני חושב על דבר אם אני יכול לעשותו, אלא אם אני חייב לעשותו כי אם אני חייב לעשותו אז גם אוכל באמת לעשותו".
ויתכן שרעיון זה רמוז בפסוק "ויקח רומח בידו" לשם מה נוספה המילה בידו? אלא אפשר לבאר שהיא באה לרמוז שכל מה שהוא פינחס עשה מצידו היה לקיחת רומח בידו ומכאן ואילך זכה בסייעתא דשמייא גדולה ונעשו לו שנים עשר ניסים. מכאן יובן מנין שאב פינחס שהיה מזרעו של אהרון הכהן, שהיה אוהב שלום, את הכוח לדקור בני אדם בחרב? פינחס רק לקח את הרומח בידו ושאר המלאכה נסתיימה על ידי הקב"ה בסייעו לו על ידי שנים עשר ניסים.
מכאן מתבקשת המסקנה שהקב"ה מבקש שאנו נראה עד כמה אנו מתקנאים לכבודו ועוד כמה אנו מבקשים לקדש את שמו יתברך.
לא אחת, על פי דרך הטבע אין לנו את הכוחות והאפשרויות לעשות מעשים שהם מעל כוחנו. אך, הקב"ה מבקש שאנו נתחיל במצווה, נראה לו נכונות ואכפתיות ואת גמר המלאכה נשאיר לו, ולפי כוח מעשינו ותפילותנו כך תהא ישועתנו.
"הנועם אלימלך" כותב שאחרי מעשה פינחס לא אירע עוד מעשה נבלה כזה בישראל, זכותו של פינחס היתה שהדליק את "אש הקנאות" בלב ישראל לדורות עולם. וז"ש: "בקנאו את קנאתי בתוכם" שעוד זאת עשה שהפעיל והכניס אש בעצמותיהם לקנא קנאת ה' צבאות.
וכותב השל"ה הקדוש: מזה ילמד האדם שיקנא קנאת ה' צבאות כשרואה איזה חילול ה' או חילול התורה, על כך יחזיק לו ה' יתברך טובה וברית שלום.
הרב יוחנן מיכאלי הי"ו מלוד
